האם הכל בחיים באמת מכתוב או שיש לנו היכולת לשנות משהו זו השאלה שעלתה בי בסיום קריאת הספר.
לא אפרט כמובן את דעתי אולם הספר נותן כמה כיווני ראיה והבנה לשאלה זו.
עירית ברנע מספרת את חייה כילדה ,נערה ואישה. היא ממוצא מזרחי,כהת עור,מרגישה עצמה טיפשה ביחס לאחרים מה שלדעתי לא נכון אבל זו רק דעתי כמובן.
היכרותה עם אריק מתחילה כמסע של תשוקה בלתי נשלטת,אהבה עזה,בית,ילדים. לכאורה אידאליה אלא שיש משהו ששובר את האידאליה הזו.
עירית חולמת על גינה עם המון עצים,פרחים וצמחים. היא מגשימה את החלום הזה וביחד איתו מתחיל מסע אחר לגמרי בחייה.
כעת דמיינו גפן גדול ועשיר,סבך של ענפים המתפתלים זה בתוך זה,עלים יבשים לצד אשכולות פרי טרי ורענן שזה עתה צמח.
כך גם הספר הנפלא הזה.
פוליטיקה לצד דת,צבע עור מתפתל ביחד עם מוצא,עוני לצד עושר,ערבים ויהודים,אהבה נכרכת בתשוקה אדירה,בגידה ומה שבא בעקבותיה.
בתוך אלה כרוכים שלל דמויות מרתקות, זוגיות איתנה ושברירית באותה מידה תיאורים נפלאים של מקומות וזמנים והערבית השזורה בתוך העברית בצורה מופלאה.
ובתוך הגפן הסבוך הזה עירית עושה אהבה ומתארת אותה היטב. את הצרכים,הגוף,התחושות,התשוקה הענקית לגברים בחייה.
זהו מסע מרתק בתוככי החברה הישראלית .
זהו מסעה של אישה אחת והמכתוב של חייה.











