בביקורת היחידה שיש על הספר הזה באתר נאמר : "שקרן מי שאומר שהספר הזה טוב." ביקורת קצרה ומשעשעת ובחלק מהספר לא יכולתי להסכים איתה יותר.
זו האמת השקרית שלי:
בתחילת הספר יש הרגשה שהגיע הזמן לשבור את זכוכית הבטחון ולשלוף את הריטלין הזה ששמור בדיוק לספרים כאלו. בהתחלה הוא פשוט ספר מעצבן. עומד בריטי ומלהג נון סטופ עם רפרנסים ליצירות אומנות וספרות שאין זמן אפילו לעמוד על טיבן . וכדי להוסיף שמן למדורה הוא נוהג לעשות זאת בחדרים מלאי אנשים שכולם מדברים במקביל ומתוארים לפי פריט הלבוש שלהם או שם קוד ממיתולוגיה כזו או אחרת.
חולצה ורודה נכנסת לחדר.
מקטורן טוויד טוען שמזג אוויר סגרירי זה כוס התה שלו.
אתה שותה מרטיני, מעירה חולצה אפורה עם צווארון גבוה.
חולצה עם הדפס מצחקק. חולצה ורודה מוזג לעצמו ג’ין.
אתה לא תצחק כשהשמים יפלו.
איזה בגד אמר את השורה האחרונה ומהן הוראות הכביסה שלו.
קורא באתר אחר דימה את הדיאלוגים בספר לרפטינג על מים גועשים. האמת ,אני זורם עם הדימוי הזה. לפעמים אתה מתחת לסירה מנסה לנשום ובולע מילים. לפעמים אתה עף מהסירה או במקרה הרע, עף על הבת של המשפחה החביבה מהולנד ,מעיף אותה למים ומנסה להתמודד עם המבוכה של מה בדיוק קרה. אבל בערך באמצע המסלול אחרי שביקשת מהמדריך כמה פעמים לחזור על מקטעים גועשים ( זרמו איתי פה ) , אתה מבין שאתה בעצם נהנה . הנוף מדהים , האדרנלין זורם ולא אכפת לך שיש לך מים באוזן. ואז כאשר אתה שוב נכנס למערבולת ( נגיד משחק קריקט וחוקיו ) אתה כבר רגוע ונותן לה לסחרר אותך.
בסופו של דבר הילד הרע שסטיבן פריי מתיימר להיות בהתחלה מתגלה כילד טוב ירושלים. הוא סוגר את רוב קצוות העלילה ומתגלה סיפור לינארי יחסית פשוט עם עקיצה\ קריצה לספרות הריגול ( דברי מתיקה של מקיואן עלה לי כל הזמן בראש למרות שלא קראתי ונכתב אחרי ) , שכתוב בצורה הרגילה של : נתחיל מהאמצע נקפוץ אחורה , שני צעדים קדימה נחזור להתחלה והופ לסוף.
הערת המתרגם ,אריאל אבן שושן, בתחילת הספר הרגישה לי מעט מתנשאת ומעצבנת עד שראיתי עם מה הוא היה צריך להתמודד. נסו אתם לתרגם פסקאה על הבעיות בהטיית הפועל DO בשפה האנגלית. אני חושב שהוא עשה עבודה טובה , למרות שאני מאלו שאוהבים את ההערות הביניים תוך כדי ולא מרוכזות בסוף הספר.
זה לא ספר שהייתי ממליץ לכל אחד, אבל בסוף הקריאה הסתובבתי על חיוך במשך יום שלם למרות שזה לא ספר הומוריסטי קלאסי. הספר פשוט עשה לי טוב.
אם כל ההיפראקטיביות של הספר והקטעים המעצבנים פריי שותל פנינים שיכולות לספק חומר לעשרות בוק סרפינג.
מומלץ לאנגלופילים , פרייאופילים ואנשים רגועים ביותר.
המחשבה שיש לי עוד שני ספרים של פריי על המדף היא... איך לומר... מרנינה.
"אתה אוהב אותה?"
תראה ,גארי, אני בן עשרים ושתיים והגעתי לגיל הזה בעור שיני כי התעוררתי ברגע הנכון מחלום רע של נעורים. בכל בוקר במשך... השד יודע כמה.. חמישים השנים הבאות אצטרך לצאת מהמיטה וליטול חלק ביומיום. אני ממש לא סומך על עצמי שאוכל לעשות זאת לבד. אצטרך מישהו שלמענו אקום בבוקר."
"...אדריאן , מישהו חוטף את המוחות הטובים ביותר שלנו! מישהו מונע מהם למצות את מלוא כישוריהם. הארגון שסיפרתי לך עליו שולל מהם כל הזדמנות לפרוח ולשגשג. על ההשכלה הגבוהה להיות רחבה וכללית. אולם את הסטודנטים הללו מאלפים ולא משכילים. הם מפוטמים כמו אווזי סטרסבור....."
"אתה ילד טיפש .".... "מובן שכל המוחות המבריקים נפתים לפנות לתעשייה, לפרסום , לעיתונות ולכל מרעין בישין. מובן שהאוניברסיטאות מתאימות עצמן לדרישות השוק." ...
"אבל אני חושב שרק מרקסיסט יכנה את העניין מזימה בין לאומית"


















