• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
מי שאכל פעם אחת מצלחת פח (1992)

מי שאכל פעם אחת מצלחת פח (1992)

מאת הנס פאלאדה

הביקורת של קורא כרוני

תמונה של קורא כרוני
מי שאכל פעם אחת מצלחת פח (1992)

מי שאכל פעם אחת מצלחת פח (1992)

מאת הנס פאלאדה

הביקורת של קורא כרוני

תמונה של קורא כרוני
הוצאה לאור:זמורה-ביתן
שנת הוצאה:1992
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
משה s
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 11 שנים•1 דקות קריאה

קשים חייו של אסיר משוחרר.
כולם בזיפ לו, מתעלמים ממנו, מנסים לנצל אותו.

סיפור מעולה על אסיר משוחרר והקשיים שהוא חווה.
.הכתיבה מצויינת וקולחת, כאילו הספר נכתב אתמול. העברית טריה ועדכנית.
אני קורא עכשיו את המהדורה המחודשת.

מה שלא אהבתי בספר הזה (ולמען האמת בבל ספריו של פאלאדה ) זה שכל הדמויות בספר ילדותיות ורדודות, לא תמצאו שום דמות עמוקה ולא רדודה ושטוחה.
.שיהיה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
1קורא|100%נשים

על המבקר

תמונה של קורא כרוני

קורא כרוני

ותיק
חבר מזה 13 שנים
90 ביקורות•1 נבחרות•383 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות•ספרות מקורית
תמונה של קורא כרוני
קורא כרוני
ותיק
חבר באתר מזה 13 שנים
ביקורות90
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבל383
דירוג ממוצע4.3 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת30מתח ריגול והרפתקאות27ספרות מקורית12

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של קורא כרוני

הכל בגלל רוזי

הכל בגלל רוזי

גרהם סימסיון

ולפעמים הקסם נגמר
ולפעמים הדמות המרכזית נהרסת
ולפעמים אתה שואל את עצמך
למה
למה
לכתוב חלק שלישי
כה גרוע
שהורס את הדמויות האהובות
ונמרח בלי טעם
ובלי מטרה

לפני 6 שנים•קורא כרוני
מדינה בכל מחיר

מדינה בכל מחיר

תום שגב

הכתיבה מעולה. אבל הסופר יוצא מנקודת מוצא שכולללם מכירים כל צעד ושעל בחיי בן גוריון. כך שהספר הזה הוא פחות ביוגרפיה ויותר ספר הערות ביוגרפיות והשלמות והסברים.
לי, כאזרח שלא גדל על מורשתו של מר בן גוריון (ולמעשה, בסביבה שעויינת את האיש ורבים מפועליו והשקפותיו) - הספר היה בלתי קריא. קראתי חצי (!!!) עד שנואשתי, אך ורק בגלל צורת ההגשה המרגיזה משהו.

לפני 6 שנים•קורא כרוני
האהבות של אדם שארפ

האהבות של אדם שארפ

גרהם סימסיון

זה יהיה טיפונת ביקורת ספרותית, ובעיקר מאסה אידאולוגית. אל תגידו שלא קיבלתם התראה מראש.

קניתי את הספר בלב חצוי. מצד אחד ידעתי שהמחבר הוא אותו גרהם מפרוייקט רוזי, מצד שני; לא האמנתי שהוא יצליח לכתוב שוב יצירה כה טובה. ככה זה. יש לי אינטואציות ממש מפותחות.
וצדקתי, כמובן, שאפו לי.
הספר לא ברמה של פרוייקט רוזי, לא הראשון ובוודאי שלא השני.
אז מה כן? ספר טוב ונחמד, ששווה קריאה, אם תנסו לשכוח את פרויקט רוזי...

ועכשיו, רבותיי, נדבר על הספר עצמו.
אני מניח שהמחבר אוהב את הדמות שהוא יצר, את אדם שארפ. מקווה בשבילו. כי אני - לא יכולתי לסבול את הטיפוס.
הנה תקציר העלילה - זהירות, ספויילר: מר אדם שארפ נשוי לגברת כלשהי, מערכת היחסים שם לא משהו. הוא נזכר בחברתו מלפני 20 שנה בערך, והיא יוצרת איתו קשר שמאוד מהר נהפך למשהו מאוד עסיסי.
הוא נשוי, היא נשואה, ואף על פי כן הם נפגשים.
וכמובן, הנישואין שלהם (כל אחד עם בת/בן) זוגו - רק הולכים ומתדרדרים. בהתאמה.

בסוף הספר (הזהרתי מספויילרים, מצטער) אדם מבין שעדיף לו להשאר עם אשתו ולהניח לחברתו הוותיקה, והוא אף מעודד את בעלה של חברתו - שכמעט ועזב אותה בגללו (!) לחזור אליה ולשפר את הנישואין שלהם.

כשקראתי את הספר, לא יכולתי שלא לכעוס על מר שארפ, הכאילו חביב ומאורגן.
יש לך אישה, תשקיע בה. למה אתה נדחף לאחרים בתוך הנישואין שלהם, וחושב שמותר לך בשם האהבה?
תתבייש.

לפני 6 שנים•קורא כרוני
מהומה רבה על לא דוור

מהומה רבה על לא דוור

טרי פראצ'ט

איפה השפריץ שלנו? למדינת ישראל לא מגיע מישהו שינער את הדואר ויעשה בו פלאות??

לפני 7 שנים•קורא כרוני
בְּשַׁפְרִיר חֶבְיוֹן

בְּשַׁפְרִיר חֶבְיוֹן

חיים סבתו

עונג צרוף. זורם, מתגלגל, מרתק, מלא ניחוח קסום, ארומטי, ענוג ועשיר.
הספר הזה מתעלה על קודמיו בסיומי הפרקים, כל פעם איזו אמירה מיוחדת ורועמת.
איזו נשמה יקרה יש לאיש הזה, שאלוקים יעניק לו חיים ארוכים ובריאות.

לפני 7 שנים•קורא כרוני
זה הולך לכאוב

זה הולך לכאוב

אדם קיי

מנצל את האנונימיות שלי פה כדי להיות גלוי. כגבר - המערכת הנשית זרה לי מאוד. הספר הזה מציג לקרוא ללא כחל ושרק את המורכבויות, את הסיבוכים. משום מה רוב מוחלט של הספר עוסק בלידות. מוצלחות, פחות מוצלחות, והמון חומר על האגן וסיבוכים מכל סוג. (ויש גם סיפור הזוי על טבעת פסרי שנפלה במהלך ריקוד על כלה או משהו)
בנפרד - הספר מצחיק ביותר, הומור מושחז ואמוציונלי, ומאידך - מעורר מחשבה רבה.
ניכר שהמחבר כתב אותו עם 'בטן מלאה', והעקיצות הקטנות על חשבונו של שר הבריאות והמכתב בסוף רק מוסיפים.
רק חבל שהמחבר טורח להסביר לנו את נטיותיו המיניות - מיותר, מיותר. לא מעניין אותנו לדעת שאתה נשוי לגבר. תחסוך לנו.

ואגב, הספר מצליח להיות קריא בנשימה אחת, למרות שהוא בעצם מורכב מתצרף של סיפורים קצרצרים בני חצי עמוד כל אחד. הישג נדיר.

לפני 7 שנים•קורא כרוני
גברים ממאדים ונשים מנוגה

גברים ממאדים ונשים מנוגה

ג'ון גריי

באחד מספריו היותר טובים, טען טוביה טננבוים המשעשע ש, ציטוט: כל מי שמאמין בהתחממות הגלובלית עויין את ישראל, וכל מי שלא - אוהב...
גם הספר הזה יכול לשמש דוגמה דומה.
מי מי שמגדיר/ה את עצמו כפרוגרסיבי, מתקדם/ת, פמיניסט/ית - ממש נגד הספר: משפיל, ילדותי, רדוד, מלא קלישאות, וכולי.
וכל היתר... טוב, מאושרים עם הספר הזה, המיטיב לתאר את ההבדלים המובנים בין המינים, ועושה רק טוב לכולם.

לפני 7 שנים•קורא כרוני
יפהפיות נמות

יפהפיות נמות

סטיבן קינג

ספר נחמד ביותר, הייתי מוותר על כל המלחמה הטיפשית בשליש האחרון של הספר. הכתיבה כתמיד זורמת בכשרון אלוקי, תענוג.

לפני 7 שנים•קורא כרוני
תן לישון, געציל!

תן לישון, געציל!

נתן גלנט

אדיר! מצחיק בטירוף. שנון ביותר.

לפני 7 שנים•קורא כרוני

ביקורות נוספות על "מי שאכל פעם אחת מצלחת פח (1992)"

מי שאכל פעם אחת מצלחת פח (1992)

מי שאכל פעם אחת מצלחת פח (1992)

הנס פאלאדה

פאלאדה הוא לספרות מה שברכט הוא לתיאטרון.
בכישרון ענק מצליח האיש לשרטט דמויות שאנחנו, אנשי החברה "הרגילה" מעדיפים לא לראות. כמו ברכט שופך פאלדה אור על האדם השולי, אלא שהוא מתרכז בעבריין הקטן וחסר החשיבות, הן בעולמו והן בעולמנו.
חששתי מהספר. חשבתי שיהיה מייאש, שיהיה לי קשה להתקדם בקריאה בגלל אובדן הדרך והתקווה של הגיבור. וטעיתי. למרות ההתגוללות במי האפסיים, מצליח הגיבור להאחז כל פעם בתקווה קלושה אחרת - הן בעולם "המתוקן" והן בעולם "המושחת".
חשוב לקרוא את הספר כדי להבין חלק מהחברה הגרמנית שבין שתי מלחמות העולם, למרות שהגיבור לא מתיימר ואינו יכול לייצג את את "הגרמני הממוצע".
כשרון הכתיבה של פאלאדה הוא מדהים ולכן הספר נקרא בקלות.
מומלץ.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•עומר ציוני
מי שאכל פעם אחת מצלחת פח (1992)

מי שאכל פעם אחת מצלחת פח (1992)

הנס פאלאדה

״הרבה פעמים אני חושב,״ אומר ברוהן, ״ שמאיתנו כבר ממילא לא יצא שום דבר. לפעמים נדמה לך שזה מסתדר, אבל זה אף פעם לא מסתדר באמת״.
ואחר כך הוא מוסיף בשקט:״ ואז אתה חושב על הבונקר, שם לאף אחד אין מה להגיד לך, ואתה מקבל את האוכל שלך, ואני אוהב לעבוד ...
( עמוד 379)
וכך בכמה מלים קצרות מתאר פלדה את דילמת האסיר ( שאיננה מתחום תורת המשחקים), החיים בבית סוהר מול החיים בחוץ, בחופש...
בספר , רומן זה , מספר פאלאדה את סיפורו של האסיר המשוחרר וילי, סיפור , כאילו ממראה עיניים של פאלאדה עצמו אשר ידע ימים מספר בבית הסוהר.
גרמניה בתקופה של לפני עליית הנצים לשלטון, האבטלה גוברת, המשבר הכלכלי שהחל ב1929 בקריסת וול- סטריט מגיעה לגרמניה ומחוללת התמוטטות
כלכלית ובעקבותיה משבר חברתי שהורס כל חלקה טובה בחיים הפרטיים והציבוריים בגרמניה. קרקע נוחה לעליית הנאציזם.
וילי שמשתחרר מהבונקר כפי שקראו לבית הסוהר האסירים, לאחר חמש שנות מאסר על עברות כלכליות, מתגלה , כאדם מורכב .
מצד אחד הוא מגלה רגישות למצוקת חבריו האסירים המשוחררים ומצד שני הוא מתגלה כנוכל לא קטן שמוכן לעשות מכה פה ושם , ולפעמים אפילו על חשבון
חבריו האסירים. תמונת בית הסוהר של משטר ויימר , ניראת כהמשך ישיר של תקופת הפאר של הרייך השני והקיסרות.
מצד אחד תנאי הכליאה קשים, אבל נעשים מאמצים אמיתיים לעזור לעבריינים להשתקם על ידי עבודה קשה שמאפשרת להם לשים כמה מרקים לתקופת השחרור.
וילי מתגלגל לאחר השחרור ממקום למקום, מנסה להרים את הראש, ושוב פעם אחר פעם , נופל חזרה, ניגרר כלפי מטה, לעיתים ניראה שהחזרה שלו לבונקר
כמעט סלולה ודי בטוחה.
גרמניה של סוף שנות העשרים, ותחילת שנות השלושים, היא מכבש עצום של לחצים חברתיים. החברה הגרמנית נקרעת בין כוחות שונים שקורעים בה נתחים כל אחד לעצמו.
האסירים הכלואים בבתי הסוהר, שלאחר עליית היטלר לשלטון יהוו מציבור כוח אדם המוכן לגיוס לביצוע פשעי המשטר ( לדוגמה, כוח אדם לגיוס לכוחות האס אס), נמצאים בשולי החברה
או אפילו מעבר לחברה, בתהום שאליה אף אחד לא שם לב . המשוחררים, נלחמים כל העת על חיים הוגנים כל שהם, אבל כל הזמן צריכים להוכיח שאין להם כוונות זדון, ובעצם לך תוכיח שאמא שלך לא זונה, ואתה לא בן זונה.
המלחמה הזאת על הוכחת הרצון הטוב שלך, כאשר החברה בכללותה לא מאמינה לבדל דיבור, או מעשה שלך, מייאש והרבה נופלים וחוזרים לכלא כי שם אתה לא צריך להצטדק כל הזמן, ואתה לא נלחם את מלחמות החיים.
ככל שהמצב החברתי בגרמניה יחמיר, תחמיר גם האלימות בין המפלגות, ולכן גם האלימות מגורמים פליליים תעלה ותציף את החיים האזרחיים בגרמניה.
פאלאדה שחייו בגרמניה של וויימר היו בעמדה של משקיף מהצד, תיעד בצורה יוצאת מין הכלל את החיים של האנשים האומללים האלה, ולאחר עליית היטלר , שילם מחיר יקר של אדם שלא ראה כל הגינות במשטר
הקרימינלי שלו.
ספר מעולה. מומלץ לכל אוהבי הז׳אנר ההיסטורי.
טוביה

לפני 12 שנים•tuvia
מי שאכל פעם אחת מצלחת פח (1992)

מי שאכל פעם אחת מצלחת פח (1992)

הנס פאלאדה

עוד ספר נוגע ללב של הנס פאלדה (שם בדוי).
כתוב בכישרון ונקרא עד תום בהנאה גדולה ומעלה אינספור הרהורים חדשים שלא הכרנו.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•יפהפיה נרדמת
מי שאכל פעם אחת מצלחת פח (1992)

מי שאכל פעם אחת מצלחת פח (1992)

הנס פאלאדה

ספר מצוין.
הדבר המדהים ביותר הוא כיצד ספר שנכתב לפני כ-90 שנה יכל להיות רלוונטי, כאילו נכתב עכשיו.
הסיבה לכך נעוצה בשתי סיבות: נפש האדם והחברה האנושית. האדם הפשוט והקטן, הנטחן עד דק בגלגלי הביורוקרטיה, ללא שום סיכוי לשנות או להשתנות, נשאר כזה גם בימינו. החברה האנושית, שאיננה מסוגלת לעכל יוצאי דופן משום סוג, שאיננה סולחת ואיננה שוכחת, גם היא לא השתנתה באמת, למרות כל הקדמה והנאורות.
רק בסוף הספר הסתבר לי שהמחבר עצמו היה כלוא למשך כמה חודשים, על עבירה דומה לעבירה שבגינה נכלא גיבור בספר, ולכן אפשר להבין כמה אמיתיים וכנים הם תיאורי הכלא וחיי האסירים, בספר.
ספר מופת, המצליח לתאר את רוח האדם וההתנהגות האנושית באופן מרתק!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•רפיס
מי שאכל פעם אחת מצלחת פח (1992)

מי שאכל פעם אחת מצלחת פח (1992)

הנס פאלאדה

זהו ספור עם סוף צפוי , צפוי כמו זריחת החמה ביום בהיר. צפוי מעצם שמו של הספר "מי שאכל פעם מצלחת פח" מסוג משפטי סיבה ומסובב ( מי שהולך בערב לישון במלונה , קם בבוקר עם פשפשים) בבחינת אני לא משאיר לכם הפתעות הכל צפוי וידוע. זוהי גם חולשתו של הספר אשר לא משאיר לקורא קצה של חבל להאחז בו. יחד עם זאת צריך להגיד ביושר הספר בהחלט טוב במובן הטוב של המילה.
מי שמחפש בספר את "לבד בברלין" (המצוין) אולי מצפה לו אכזבה. מאידך האנס פאלאדה בהחלט יודע להביא סיפור לקוראיו.
העלילה מחזירה אותנו למקורות הרוע שהצמיחה האומה הגרמנית, אשר יצרה את המפלצת הגדולה בתולדות האנושות. אם סרטו המעולה של מיכאל האנקה "סרט לבן" מצייר בלשון ויזואלית את ה- DNA של האדם הגרמני מתחילת המאה ה-20 הרי יש לזכור שהוא נעשה רק בדיעבד, לעומתם הספר הזה נכתב קצת לפני עליית הנאציזם מה שנקרא "בזמן אמת" וכמו בלבד בברלין ( שנכתב לאחר המלחמה) גם כאן אנו עדים לטיפוסים נכלולים רעי לב וצרי אופק . ( לא זוכר טיפוס חיובי בספר אולי אחת)
למרות שפה ושם הכתיבה מייגעת במקצת הספר בהחלט שווה קריאה 3.5 כוכבים.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•משה s
מי שאכל פעם אחת מצלחת פח (1992)

מי שאכל פעם אחת מצלחת פח (1992)

הנס פאלאדה

החברה אשמה בחזרתו של העבריין לבית הסוהר ?,למה להשקיע משאבים בשיקום אסירים ועבריינים אם אלה מעדיפים את הנוחות של בית הסוהר ?.. רק מי שישב ימים חודשים שנים רק מי שהיה סגור ומוגבל ל4 קירות מבלי יכולת חופשית יכול להבין מה זה חופש, ואיך בית הסוהר משנה את הנפש .הספר אמנם נכתב בתקופה אחרת אך המהות היא מאוד רלוונטית להבנת נפשו של האסיר ,ניכר במחבר שמכיר היטב את הנושא והתיאור מאוד אמין .אהבתי

לפני 12 שנים•
★★★★★
•רוןש
מי שאכל פעם אחת מצלחת פח (1992)

מי שאכל פעם אחת מצלחת פח (1992)

הנס פאלאדה

זה לא לבד בברלין, אך בכל זאת ספר מענין. המסקנה היא שהרגלים קשה לשנות לאנשים ללא שאיפות, גם כשזה כרוך בחזרה לכלא.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•ברכה
דירוג
4.0
לפני 13 שנים

“זהו ספור עם סוף צפוי , צפוי כמו זריחת החמה ביום בהיר. צפוי מעצם שמו של הספר "מי שאכל פעם מצלחת פח"”

6/8
ביקורות על מי שאכל פעם אחת מצלחת פח (1992)
הבאה
רוןש
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 12 שנים

“החברה אשמה בחזרתו של העבריין לבית הסוהר ?,למה להשקיע משאבים בשיקום אסירים ועבריינים אם אלה מעדיפים א”