חשבתי שהשם מעניין, הסופרת הולנדית, הכריכה האחורית הבטיחה פתיחות יוצאת דופן לגבי חיי נשים. נראה מבטיח ושונה.
יוליה שחיה חיים משמימים, בין בעלה הקפדן בעל אבר המין הקטן (היא מדדה לו בסרגל ומדדה גם לשני חברים קודמים שלה...) לבין הטיפול בשני ילדיה, העבודה המשעממת שהיא עושה בעסק של אביה, כדורי הוליום שהיא שותה בסדרות, והאלכוהול שהיא שוטפת בו את הכדורים, מחליטה שהיא רוצה לעזוב. לצאת לחופש מחייה. אולי - אמרתי לעצמי - יהיה כיסוי למה שכתוב על העטיפה האחורית על הסופרת, שהיא בעלת מוניטין שנוי במחלוקת, וידועה בפרובוקטיביות שלה.

המשך הסיפור ממסמס את ההבטחה הגדולה: יוליה מפנטזת על זיונים. על אברי מין גבריים. אלה אינם מחוברים בדמיונה לגבר. יוליה רוצה לפתות את (בעלי) האברים האלה, ובשביל זה היא חייבת להיות הכי יפה, ולעבור שיפוץ כללי. ואחרי השיפוץ הגדול היא מנסה - וגם מצליחה - לפתות מישהו שנראה כמו גבר חלומותיה: קודם כל - קוראים לו רומאו (שימו לב לשנינות...) שהוא כוכב פורנו העושה חלטורות ומשכיר את גופו המדהים לגברות כמו יוליה - הצמאות לסקס ויכולות לשלם עבורו. ויוליה עוברת 6 שבועות של שיכרון חושים, לא חושבת על בעלה וילדיה ומגשימה את הפנטזיות שלה אחת לאחת.

ואן רוין אינה מממשת את הבטחתה כפרובוקטורית ספרותית (כדברי אחד העיתונים ההולנדים). הסיפור מידרדר לו לאיטו למציאות המקובלת, ויוליה סובלת מרגשי אשם, מגעגועים לילדיה, לקראת סוף הסיפור היא נענשת בחומרה על כל החופש המדומה אותו הבטיחה לה הסופרת בתחילת הסיפור.
ואן רוין כתבה סיפור שהתיימר לספק רעיון חליפי לחיי אשה מהמעמד הבינוני. התיימר להציע מוטיבים חדשים ונועזים לחיי הנשים המשמימים, להיות שונה ולאפשר מקום לפנטזיות. למרבה הצער כל הרעיון הנועז הפך לתיאורי סקס לא ממש מעניינים, והעולם החדש והאמיץ שבראה ואן רוין מציע את התזה "החדשנית" - אשה מפתה חייבת להיות הכי יפה ובלונדינית, וזה מה שיביא לה את המחזרים, את הפין ואת האושר. מצד שני אשה שנוטשת את ילדיה ובעלה בשביל סקס - תענש בחומרה. אתם הבנתם את זה? ממש "אות השני" לעניים.

חשבתי שהשם מעניין, הסופרת הולנדית, הכריכה האחורית הבטיחה פתיחות יוצאת דופן לגבי חיי נשים. נראה מבטיח ושונה.
יוליה שחיה חיים משמימים, בין בעלה הקפדן בעל אבר המין הקטן (היא מדדה לו בסרגל ומדדה גם לשני חברים קודמים שלה...) לבין הטיפול בשני ילדיה, העבודה המשעממת שהיא עושה בעסק של אביה, כדורי הוליום שהיא שותה בסדרות, והאלכוהול שהיא שוטפת בו את הכדורים, מחליטה שהיא רוצה לעזוב. לצאת לחופש מחייה. אולי - אמרתי לעצמי - יהיה כיסוי למה שכתוב על העטיפה האחורית על הסופרת, שהיא בעלת מוניטין שנוי במחלוקת, וידועה בפרובוקטיביות שלה.

המשך הסיפור ממסמס את ההבטחה הגדולה: יוליה מפנטזת על זיונים. על אברי מין גבריים. אלה אינם מחוברים בדמיונה לגבר. יוליה רוצה לפתות את (בעלי) האברים האלה, ובשביל זה היא חייבת להיות הכי יפה, ולעבור שיפוץ כללי. ואחרי השיפוץ הגדול היא מנסה - וגם מצליחה - לפתות מישהו שנראה כמו גבר חלומותיה: קודם כל - קוראים לו רומאו (שימו לב לשנינות...) שהוא כוכב פורנו העושה חלטורות ומשכיר את גופו המדהים לגברות כמו יוליה - הצמאות לסקס ויכולות לשלם עבורו. ויוליה עוברת 6 שבועות של שיכרון חושים, לא חושבת על בעלה וילדיה ומגשימה את הפנטזיות שלה אחת לאחת.

ואן רוין אינה מממשת את הבטחתה כפרובוקטורית ספרותית (כדברי אחד העיתונים ההולנדים). הסיפור מידרדר לו לאיטו למציאות המקובלת, ויוליה סובלת מרגשי אשם, מגעגועים לילדיה, לקראת סוף הסיפור היא נענשת בחומרה על כל החופש המדומה אותו הבטיחה לה הסופרת בתחילת הסיפור.
ואן רוין כתבה סיפור שהתיימר לספק רעיון חליפי לחיי אשה מהמעמד הבינוני. התיימר להציע מוטיבים חדשים ונועזים לחיי הנשים המשמימים, להיות שונה ולאפשר מקום לפנטזיות. למרבה הצער כל הרעיון הנועז הפך לתיאורי סקס לא ממש מעניינים, והעולם החדש והאמיץ שבראה ואן רוין מציע את התזה "החדשנית" - אשה מפתה חייבת להיות הכי יפה ובלונדינית, וזה מה שיביא לה את המחזרים, את הפין ואת האושר. מצד שני אשה שנוטשת את ילדיה ובעלה בשביל סקס - תענש בחומרה. אתם הבנתם את זה? ממש "אות השני" לעניים.