משב כשפים מרענן, הלוקח ישר אל מחוזות סרדיניה. סרדיניה הינו אי השני בגודלו בים התיכון, בעל מעמד אוטונומי מיוחד , השייך לאיטליה. השפה המדוברת באי הינה סרדית (סוג של ניב לטיני ) ואיטלקית.
בעלילה מתוודאים לשני מושגים אקבודרה ולילדי חיק .
אקבדורה (accabadora) הינו מינוח בעגה הספרדית של מי שמביאה את הקץ (הכוונה לקץ החיים, המתת חסד).
ילדי החיק, ילדים הנמסרים לאימוץ ממשפחות עניות לאמנות עריריות, אשר בבוא העת יוכל לדאוג ולטפל בהן בערוב ימיהן. כמו כן יקבלו את ירושתן.

זהו הספר הלוקח אותנו אל ילדת חיק הנלקחת לאימוץ על ידי אלמנה ערירית. עם העלילה מתוודעים לסודותיה של סרדיניה, נופיה , מאכליה, אמונות טפלות, איסורים ו יצרים. תענוג אמיתי.
הספר מכשף ומענג כאחד.
מומלץ מאוד.

ספר קצר, נפלא על הרבה דברים.
- סרדיניה על אמונותיה, חיי הכפר הקהילתיים,האמונות קנאות אהבות מנהגים.
- מינהג של "בני חיק", ילדים הנמסרים למשפחה אחרת לגידול או כמעט אימוץ מיתוך הצורך להקל על מצוקה כלכלית.
כאן מדובר בהתפתחות מירקם יחסים בין בונריה המאמצת למריה המאומצת. עדין, נבנה בצעדים תוך שאינו מתעלם ממשפחת האם.
- ולבסוף שם הספר אקבדורה- "ממיתת החסד" למי שהדבר נדרש. תפקיד מצפוני עם מוסר וכללים משלו.
- ועל התבגרותה של ילדה , נערה ולבסוף אישה.
הספר מרתק, מזכיר משיכות מיכחול עדינות של צייר אשר מהם עולה ומצטיירת תמונה.
כמה פנינים בספר: הילדה עוקבת אחרי הרגלי הבוקר של בונריה שהולכת לקנות אוכל כל בוקר. השיטה ספירת צעדים. היא יודעת כי לכשתגיע לשלוש מאות בונריה תחזור.
ואז מגישה לה בונריה למריה תאנים ואומרת לה "איכלי , כדי שיגדלו לך ציצים( מריה בת חמש)"
מריה אוכלת שלושה ומייד רצה לראי לראות אם זה השפיע.
או מריה גונבת שקדים מעוגת פסבינאיוס ( עוגה טיקסית לכבוד רוחות המתים),בונריה אומרת לה אם נגעה בהם ומריה מכחישה. על כך היא חוטפת סטירה.
לאחר מכן מסבירה בונריה כי הסטירה לא היתה על הלקיחה כי שקדים אפשר לקנות שוב, אלא על השקר כי.. "זכרי כי העולם נברא במילים".
פשוט נפלא.( ע 108).
או משפט של בונריה למריה ( ע 114):" את רוצה לשפוט את האיך בלי להבין את הלמה?"
כמה אנחנו עושים זאת ביום יום.

כשרון כתיבה גדול על סיפור קטן. נראה שהסופרת מאד מוכשרת. החיים הקטנים, קטנים מאד, הופכים אצלה לסימפוניה. אבל הסיפור - פשוט אין כאן סיפור. הסיפור לא מעניין, לא מרתק, לא מותח. פשוט סיפור. הפצוי הוא בתיאורי הדמויות והנוספים של סרדיניה ביד אוהבת.

ביקורתו של אורי מרעננה מצוינת.
אוסיף רק כי הספר מרחיב את הדיון בנושא המתת חסד.
בדרך כלל הנושא נדון בהקשר של מי שנוטה למות, הספר מעלה את הנושא גם בהקשר של אדם צעיר שקץ בחייו מסיבות שבעיניו הן משכנעות ביותר.
מעורר מחשבות.

ספר נפלא. הכפר באי סרדיניה על דמויותיו, על האמונות הטפלות, על הכישופים שבו - פולקלור אנתרופולוגי במיטבו. תיאור חי ועסיסי, למרות הנושא הכאוב של מעין המתת חסד המתואר בספר. דמותה של הילדה מריה "בת חיק" לדודתה בונריה המכונה "אקבדורה" (האם האחרונה) = מי שמביאה את הקץ. ספר קטן במידותיו (157 ע') אבל גדול בתוכנו, באופן כתיבתו ובתענוג שהוא מספק לקורא. אני נהניתי מאוד מספר שבכלל לא הכרתי ולא שמעתי עליו ובביקורי בספרייה ראיתי אותו על המדף והוא סקרן אותי וממש לא התאכזבתי - להיפך. מומלץ בחום רב.

את ההמלצה לספר הזה מצאתי כאן באתר סימניה וקצת נרתעתי ממנו בתחילה משום שהוא עוסק בנושא המתת חסד וזהו נושא קשה מבחינה מוסרית ובכלל עצם ההתעסקות בו.
הכתיבה זורמת וקולחת והוא בכל זאת ספר איטלקי שמפתה אותי תמיד לקרוא....והחלטתי לתת לו צ'אנס למרות תוכנו הבעייתי מבחינתי.
הספר טוב ועם זאת הנושא קשה בהחלט בשל העניין המוסרי בו עוסק הספר אך כתיבתו יפה, שנונה ומעשירה ולא חייבים להתעסק עם מה שלא רוצים או חייבים ולכן קראתי מבלי לגבש דעה בסוגיית המתת החסד כי אין לי דעה מגובשת בנושא.
סך הכל הספר מצוין וטוב אך אני חייבת הסתייגות קלה - הכתיבה מעט בוסרית. אפשר לקרוא אותו בהחלט.

ספר נפלא!!!בכלל סגנון הסיפור האיטלק, הפעם סרדיניה, כל כך רגיש ומצד שני ללא קישוטים. שאלת המתת חסד הייתה קיימת הרבה שנים לפני שהאתיקה ירדה מהפסים. סיפור על אהבה לחיים וקבלת המוות לא כקללה