ביקורת ספרותית על גוף שני יחיד מאת סייד קשוע
ספר מעולה

---

לפני כמה זמן באחת הביקורות כאן היה ויכוח האם משנה מהי השקפתו / נטייתו האישית והפוליטית של הסופר בבואנו לקרוא ספר. אני "זרקתי" "מה אכפת לי העיקר שהסיפור יזרום ויהיה טוב" . זה לא שאני לא אקרא את עוז או שליו רק בגלל השקפותיהם . ובכן כאן בספר אי אפשר לקחת את "הערביות" שבסיד קשוע ולשים בצד. אי אפשר מכיוון שכל הספר הוא בועט מבפנים ,רוגז זועם ,כמו שור בזירה . זה לא רק שהספר גורם לך לנוע באי נוחות הוא פשוט כזה. כל הדיאלוגים, כל היחסים שמובאים וכל האינטראקציות עם הסביבה היא טעונה עד כדי בלתי נסבלת.

ואת כל האמוציות הללו סייד מביא כאן בגאונות רבה. ככה בשקט לאט לאט מכניס לך אותו לוורידים.
פעם לא הבנתי מדוע "בני דודנו " מתהלכים תמיד בשקיות ולא בתיקים ותמיד שקופות. ואחים שלי היו מזכירים לי שכך אנשי הביטחון לא יחשדו בהם בכל המעברים . סייד מביא לנו כאן בהחלט את הצד השני של שכנינו מהעיניים שבדרך כלל ישראלים לא רואים.או מעדיפים לא לראות .ויש כאן אנושיות רבה אם עוזבים לרגע את השמאל והימין ומה שביניהם.

למען הדיוק בתחילת הספר זה נדמה אוטוביוגרפיה של סייד קשוע בלי שום עלילה או סיפור . והמילה שהכעיסה אותי יותר מכל הייתה "מהגרים" במקום ערביי ישראל . זה כעס בבטן וכמעט שוויתרתי כי כבר ראיתי את הסידרה "עבודה ערבית" זה נשמע באמת לרגע אותו דבר.

אבל אז ככה בזהירות ולאט הייתה עלילה סוחפת ורגישה על יחסים ,על בגידות ותמיד באופן תמוהה מנקודת ראותו של הגבר . אף פעם אין פה את האישה . על הילדים שצובטים לנו את הלב כשהם באים לאחד ההורים ומבקשים שניקח צד בויכוח.

יש פה בספר סיפור הורס על המתת חסד והקושי שבהתמודדות הסביבה בטיפול הסזיפי של ילד שהפך לצמח. והמון בכי ודמעות מהחיים.
אבל הדילמה העיקרית שהספר הזה מביא הוא הרצון האדיר והענק של בחור מכפר ג'לג'וליה שמייצג כאן לצורך העניין את כל ערביי ישראל שנולדו פה להיות ,להתנהג, לחשוב, להתלבש ולדבר כמונו הישראלים.
ואפילו ללמוד בבצלאל ולהצליח להיות מצטיין!

בספר הוא מדגים את הצד הקיצוני מאוד של כל העניין להיות כמונו מה זה אומר ? האם הם מוכנים לאבד את זהותם שלהם בשביל ה"ישראליות" אבל המסר שלו או זה שהוא רצה להעביר עבר עד המילה האחרונה.

"היום אני רוצה להיות כמוהם. חלק מהם, לצחוק כמו שהם צוחקים, לשתות בלי לעשות חשבון לאלוהים. אני רוצה להיות כמוהם. משוחררים, חולמים, מסוגלים לחשוב על אהבה. כמוהם. שלא הרגישו צורך להתנצל על קיומם או להסתיר זהותם. בלי מבחני נאמנות או קבלה. בלי פחד .בלי להרגיש אשם או בוגד"...

הוא פשוט כותב מצויין!! שמחה שפגשתי בספר ובאיש עם כל הקונפליקטים.
חג שמח ואביב נפלא בעיקר בלב.

» ביקורות נוספות של חני
» ביקורות נוספות על גוף שני יחיד