ביקורת ספרותית על גוליוס וינסאם מאת גרארד דונובון
ספר מעולה

---

פגישה עיוורת עם ספר חדש

הספר ג'וליוס וינסום, סיפק לי מספר רמזים מפתיעים לאופן שבו אני בוחר ספר לא מוכר. זאת הסיבה שהחלטתי לספר על הבחירה שלי את סיפרו של ג'רארד דונובן, האנונימי עבורי.

בכריכת הספר ג'וליוס וינסום, יש ציור של יער קודר, שחיבר אותי לאובססיה שהייתה לי לציורי יערות ממקומות רחוקים ואפלים, בהם גזעים חשופים, אפורים, דומים לשורות חיילים דוממים. סימטריה המעניקה ביטחון, אך גם תחושה קודרת, ומבט לעולם צר הנעדר אופק. ביער יש תחייה וחיים עם בוא האביב, ויש בו כמישה עם הגעת רוחות הסתיו. היער הוא טבע מפעים ומסעיר במקצביו. את תחושת היער ועצמתו ניסתי לתפוס בציוריי, לרוב הם חמקו לי לתמונה חיוורת ושטוחה. הספר ג'וליוס וינסום הוא הבטחה לסיפור על עצמת היער הצפוני וגיבורו שבחר ביער כסביבת חייו.

היער הצפוני בגבול ארה"ב עם קנדה, הוא אחד מגיבוריו של הספר. במקום נידח, בבקתה קטנה שהוריש לו אביו גר ג'וליוס, בחבל ארץ בו מזג האוויר אפור וקשה, והרוח הצפונית נושבת בו ללא רחמים. בתוך הבקתה, במקום הכי לא צפוי קיים אוסף ספריו של אביו של ג'וליוס - 3,282 ספרים ישנים, קלאסיקה של פעם בכריכות עור. העובדה הזאת שהוזכרה בכריכת הספר גרמה לי להתחבר אליו באמצעות הסיפור האישי שלי, מעט ספרים שהוריש לי אבי מספרייתו הדלה, כמו לג'וליוס, הם הזיכרון שלי לאבי, לעתים אני מתחבר אליו על ידי קריאת אחד מספריו.

היער הוא ארץ מקלט מהמולת החיים לאנשים שההיסטוריה האנושית פגעה בהם והשאירה אותם מצולקים. סבו של ג'וליוס נלחם במלחמת העולם הראשונה בקרב על הסום בו נהרגו מליון בני אדם, אביו לחם במלחמת העולם השנייה, בקרבות האחרונים הנואשים על אדמת הולנד. טראומת אבותיו מתקיימת בג'וליוס, החיי בשולי היער במקום בו חיים אנשים בודדים, פגעים ורגישים. פגיעותו של ג'וליוס, היא כמו האקדח המונח על השולחן במערכה הראשונה. הרובה שהוריש לו סבו לא ממתין למערכה האחרונה, הוא יורה בפוגעים בג'וליוס, האמתיים או הבדויים במערכה השנייה.

מה פגע בג'וליוס, מדוע הוא יצא למסע נקמה מטורף, את הסיבה וההמשך העלילה אני משאיר לכם.

יש משהו מהפנט וקשה בסיפור של ג'וליוס, האיש שמגלם, תמימות, פציפיזם, טוב לב, ואהבת ספרות, היודע לצטט את אותלו וריצרד השלישי, מחזותיו של שקספיר שגיבוריהם איבדו את שפיותם, ההופך לפתע לנוקם חסר לב, לאדם אטום וקר כמו הקרח הקפוא של יערות הצפון.

הספר הזה מעלה שאלות נוקבות, על הקשר בין נוף קשה לאנשים קשים ונוקשים, על האופן שבו סערות הטבע חוברות לסערות הנפש, ועד כמה אדם פגוע מוכן ללכת רחוק בנקמתו, באופן שהגבולות בין הפושע לקורבן מטשטשים ולפתע אנו מוצאים את עצמנו מבינים את הנוקם. דונובן מוליך אותנו בעלילה הגורמת לנו ללכת לאיבוד בין מושגי, הטוב והרע, השפיות והטירוף, האהבה והאכזבה. עולם של אור וחושך, הופך לפתע לעולם של צללים, כמו דרך ביער המאבדת לפתע כיוון.

דונובן כותב בשפה רזה ומדויקת, על גבול הפיוט, בסגנון הבונה את השתנותו של ג'וליוס וינסום באמינות וברגישות. הוא מתאר נופים ואנשים בצורה ריאליסטית וקמאית. סיפור פשוט ההופך לקשה ומכביד, הנוגע ביסודות החיים ובדילמות האנושיות הבסיסיות ביותר, הטוב והרע, והגבולות הדקים והשבירים המבדלים ביניהם.

מראותיו וצליליו של הספר מוחשיים וסוחפים, הנחתי להם למוסס ולבנות אותי מחדש, כמוזיקה חרישית שהתנגנה ממקום רחוק, וחלחלה לנשמתי.

דיאלוג עם ספר חדש

בחירת ספר חדש, היא תחילתו של מסע, באמצעותו אני מקשיב לסיפור מופלא ומספר את שלי. הספר ג'וליוס וינסום, נגע בשניים ממטפורות חיי, היער הצפוני ומשמעותו לגבי, אותו אני עדיין מנסה לפענח, ולספרייה הקטנה שהוריש לי אבי כשריד מוחשי לאהבתנו המשותפת לספרים ולמילה הכתובה, ולהיותם של הספרים עיר מקלט מהמולת החיים.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על גוליוס וינסאם