ביקורת ספרותית על עיר חלולה - המעון של מיס פרגרין לילדים משונים #2 מאת רנסום ריגס
ספר לא משהו

---

טוב שיש כאן תיעוד. באמת טוב. התכוונתי להעניק לספר הזה שלושה כוכבים, כי הוא בסדר כזה, אבל פחות טוב מהראשון. רק ליתר ביטחון הלכתי לבדוק מה כתבתי על הספר הראשון. גיליתי שזה היה לפני יותר משנתיים, וזה בפני עצמו די מדהים בעיני, כי לא זכרתי שעבר כל כך הרבה זמן. כתבתי שם שאילו הייתי בת חמש עשרה הייתי נהנית מהספר, ואילו כבוגרת אני מוצאת בו הרבה חולשות. ונתתי לו שלושה כוכבים.

אם כך, החלק השני הוא ספר ההמשך של "המעון". למעשה הוא שני בטרילוגיה. מה יש לכם מטרילוגיה? למה לפרוס כל ספר על פני שלושה ספרים ואלף חמש מאות עמודים? למה אי אפשר להסתפק בספר אחד, עלילה טובה, מהודקת, מספר סביר של דמויות, התפתחות עלילה מוגדרת, ואחר כך לעבור לספר אחר, בנושא שונה? מה, בגלל הכסף? בגלל הרעיונות? לא מבינה את זה. יש ספרים שהעולם שהם יוצרים מצדיקים טרילוגיה. אבל הם מעטים. בדרך כלל התחושה העיקרית של הקריאה היא של כותב שהתלהב מהעולם שיצר והוא מלהג עליו ומוסיף בו דמויות, אירועים, סיפורים, טוויסטים, קישוטים, פרפרים, פרחים, ולבבות. שזה מעניין מאוד, אבל מתחיל למצות את עצמו.

מי שזוכר את הספר הראשון, הקטע העיקרי שבו, ויש שיגידו הגימיק, הוא התבססות על תמונות וינטג' אמיתיות ומוזרות. זה גם גורר את העיצוב של כל הספר, וגם משפיע על הרוח העיקרית השורה בו. בעקבות הדמויות והסיטואציות המוזרות בתמונות מתפתחת כל העלילה, ובה ג'ייקוב שהוא נער בן זמננו בן שש עשרה, מגלה לאחר מות סבו קבוצת ילדים שלכל אחד מהם תכונות משונות, הנרדפת על ידי אויבים בלתי נראים ומתחבאת בלולאת זמן בווילס של שנות הארבעים של המאה הקודמת. כך ג'ייקוב מגלה את תכונת העל שלו, והיא היכולת לראות את המפלצות שאיש מבלעדיו לא יכול לראות. בחלק השני העלילה ממשיכה, אבל נראה כאילו הגולם קם על יוצרו, ובמקום למצוא תמונות שיתאימו לקו העלילה, הרי שהעלילה משתנה ומתפתלת כך שתתאים לתמונות. התוצאה סתמית מדי, ולא עושה שום חשק להגיע לספר השלישי בטריולוגיה, גם אם יעברו בינתיים עוד שנתיים.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על עיר חלולה - המעון של מיס פרגרין לילדים משונים #2