ספר בסדר

הביקורת נכתבה ביום שבת, 7 בפברואר, 2015
ע"י נצחיה
ע"י נצחיה
"כל ההתחלות קשות, אבל אחר כך קל יותר". כך אומר הפתגם הוותיק, ואני חולקת עליו לחלוטין. לראייה אני יכולה לתרום את מגרת התחלות הסריגה שלי. וגם את מגרת התחלות הרקמה. ולמעשה חלקים ניכרים בארון שלי מוקדשים להתחלות. להתחיל זה קל. הכי קל בעולם. בעיקר אם מדובר בפרוייקט גרנדיוזי ומרשים. כמו בתחילת שנה בבית הספר: בהתחלה הילקוט מסודר, המחברות חלקות והדפים שלהן נקיים ומזמינים כתיבה. רק אחר כך מגיעים הקשקושים, המחיקות, השיעורים שהוחמצו ולא הושלמו, ושיעורי הבית שלא נעשו. ובקצרה: להתחיל זה קל. וכיף. מה שקשה זה לסיים.
דיוויד דורנסטיין היה סופר. כולם ידעו את זה. הוא כתב מגיל צעיר מאוד, ושמר הכל. היו לו בחדרו עשרות מחברות, ואלפי דפים שכתב. ואז, קצת אחרי שאחיו מקבל מכתב ובו הוא מספר על רומן שהוא עמל על כתיבתו ועומד לפרסם, דיוויד עולה על טיסה, והמטוס מתפוצץ. בן עשרים וחמש במותו, מותיר אחריו דיוויד אח צעיר והמום, אב אבל, ואמא שמעולם לא היתה נוכחת, אבל מאמצת אל חיקה את האבל עם הילת הקורבן הסובל שנלווית אליו. האח קן יוצא למסע בעקבות דיוויד, ובעיקר בעקבות כתביו, במטרה להשלים לאחר מותו את מה שדיוויד לא הצליח לעשות בחייו.
למגינת ליבו של קן התוכנית לא עובדת טוב. מתברר שלמרות ש"כולם" ידעו שדיוויד סופר, הוא לא הצליח למצוא את הרומן המהולל שהיה בסיום כתיבה. ולא שום טיוטות, ולא שום יצירה אחרת הראוייה לפרסום. הרבה התחלות, בהחלט. אפילו הרבה מאוד. וגם הרבה מכתבים, מחשבות מקוריות, הגיגים. שיחות בעל פה עם חברים העלו עוד הרבה חוויות ורעיונות מקוריים, אבל שום דבר כתוב. המסע של קן בעקבות דיוויד, כולל מפגשים אישיים ואינטימיים עם חברות עבר של דיוויד, כולל נישואים לאחת מהן. הספר הזה הוא פרי המסע הזה. מהספר עולה בצורה חריפה דמות של אדם מוכשר מאוד, ויצירתי מאוד, שמעולם לא הצליח להביא משהו לידי גמר. גם קן מתאר קשיי כתיבה שלו-עצמו, ואת הקושי שחווה בניסיון להביא דברים לידי גמר. אבל קן מצליח. אולי כי הוא חי. אולי כי הוא התבגר, ועבר את גילו של דיוויד כשמת. ואולי כי הוא פחות יצירתי. אין לדעת, למען האמת.
הסיפור הזה, מעבר לסיפור של החמצה גדולה, ולתיאור טרגדיה גדולה, לוקה באותה בעייה שעליה כתבתי בסקירה על הספר "המלחמה הסודית של אבא". כאשר עיתונאי כותב על נושא אישי, בעיקר אם הוא לא מצליח למצוא בנושא את התוכן שלו ציפה כשהתחיל את הפרוייקט, הוא כותב על מה שיש, ולא עורך כראוי את הדברים. הספר הזה הוא מעניין בעיקרון, אבל נכנסים אליו גם חלקים פחות רלוונטיים ולא מעניינים. כמו הקשיים של קן עצמו, בעיות חיי האהבה שלו, דרכי עיבוד האבל, ותיאור האסון. טיול בלוקרבי, מקום ההתרסקות הוא רלוונטי מאוד לעלילה, אבל דברים אחרים, כמו תיאור המשפט הם פחות רלוונטיים. הספר נכתב כספר תיעודי לכל דבר, כולל הערות טרחניות למדי בסוף. הרעיון מעניין, חבל שלא היתה עריכה מספקת.
7 קוראים אהבו את הביקורת
7 הקוראים שאהבו את הביקורת