ספר בסדר

הביקורת נכתבה ביום חמישי, 29 בינואר, 2015
ע"י רץ
ע"י רץ
נוסטלגיית לוחמים והיפוכה
שושנה שכנתי, עבדה כזבנית בצרכניה בשכונת הפועלים של ילדותי, כרבים מדייריה היתה מנוייה על דבר, עיתון פועלי ארץ ישראל. שושנה הערירית, לא גילתה עניין בילדי השכונה, לכן הופתעתי כשפנתה אלי ואמרה, אני רוצה לתת לך דבר מעניין. היא הושיטה לי את מוסף השבת של דבר, שציין חמישים שנה להתחלת מלחמת העולם הראשונה, מוסף שכישף אותי כהשתקפות הרוע והסבל האנושיים אותו ביטאו תמונות שחור לבן עגומות של חיילים בשדות הקטל. מאז אתו אירוע מכונן אני קורא על מלחמות העולם, מנסה להבין מה גרם לבני אדם לזרוע הרס והרג בלתי נתפסים, במלחמות שהפכו לאפוקליפסה, למראות אחרית הימים, ולתמצית הסבל האנושי.
נזכרתי בשושנה, כשלפתע גילתי שחלפו חמישים שנה נוספות, ובאחרונה ציינו מאה שנה לתחילת המלחמה, סיבה משמעותית לחזור לספר העוסק במלחמת העולם הראשונה, ובאמצעותו לקבל מבט כולל על המלחמה שהייתה, ולמשמעות שיש למלחמה הזאת בתולדות האנושות, כהערת אזהרה לשואה אנושית אפשרית בקנה מידה אפוקליפטי, הנגרמת מאיוולת אנושית.
בכדי להתחבר לאפוקליפסה, בחרתי בספרו של סירל פולס, מלחמת העולם הראשונה, ספר שיצא בשנות השישים במהדורתו האנגלית, באותה תקופה בה נחשפתי לראשונה למוסף סוף השבוע של דבר, שלבטח היו בו זיכרונות של אנשים שעדיין היו בחיים ונשאו את מאורעות המלחמה כחוויה אישית, אליה הוטחו וממנה שרדו בכדי לחפש היגיון לטירוף. פולס מייצג את הדור הזה, כמי ששירת במלחמת העולם הראשונה בצבא הבריטי כקצין זוטר שהיגיע לדרגת סרן במטה הדיוויזיה ה- 36. הוא שימש גם כפרופסור להיסטוריה צבאית באוניברסיטת אוקספורד בין השנים 1946 - 1953. הרקע של פולס, הוא גם חסרונו של הספר, הכתוב מנקודת מבט בריטית מובהקת.
נקודת המוצא של פולס לספרו המונומנטלי היא תרבותית, הרצון להבנת משמעות המלחמה עבור בני דורו, שרבים מהם - ודווקא העידית - שילמו בה בחייהם. האם להתלהבות הפטריוטית שהוציאה אותם לקרב יש עדיין משמעות ? פולס המיצג את יוצאי הקרבות, מעלה על נס ערכים כמו, אומץ לב והקרבה, מעוררי הזדהות, אך גם ביקורתיות להתעלמותו מהאיוולת והרוע האנושי, כגורמים מכריעים שהביאו לשפל מלחמת העולם הראשונה, כפי שמציגה אותם ברברה טוכמן, בספרה אוגוסט - 1914.
פולס מבקש בספרו להתמודד עם הדימוי השלילי שיוחס למלחמת העולם הראשונה כמלחמה נטולת תבונה צבאית, בניסוינו להציג נקודות מבט חיוביות, כמו הטענה שברוב הצדדים הלוחמים היו מפקדים שבלטו ביכולתם המקצועית ובמנהיגותם, אך העובדות עומדות בסתירה לכך, רובן של המערכות הגדלות והכשלות, שגרמו להרג המונים נוהלו על ידי מצבאים שבמבחן התוצאה כשלו. פולס טוען, כי מלחמת החפירות לא מנעה ביצוע מהלכי מלחמה גדולים, שיצרו שינויים משמעותיים בחזית, אך מלחמת העולם הראשונה הייתה סטטית בעיקרה, תוצר של התפתחות טכנולוגית באמצעי הלחימה, לעומת פיקוד שמרני וחסר מעוף, שהפך את הלחימה לזירת קטל בה חיילים חסרי אונים נקצרו בהמוניהם על ידי מקלעים ותותחים, המוות הפך לתעשייה, החיים איבדו משמעות.
פולס הבריטי מרגיש צורך לרומם את מקצועיותו ורוחו של הצבא הבריטי ביחס לצבאות האחרים, וכשהדיון גלש להשוואה בין אופיים של החייל הצרפתי לעומת האנגלי, זה פתטי, וגזעני בניסיון להוכיח את עליונותו החייל הבריטי. פולס ממשיך בתזה שלו, לפיה הטובים ניצחו במלחמה, מבחינתו של פולס אין ספק שהיו אלה הבריטים שהכריעו את המלחמה, ולא האמריקאים שהגיעו לקראת סופה, ואין ספק כי הגרמנים הובסו, ולא נכנעו על ידי החלטה פוליטית.
הספר מחולק לחמישה חלקים עיקריים - לספרים, כול אחד מהם מיוחד לאחת משנות המלחמה. בתוך חלקים עיקריים הספר מחולק לפרקי משנה, זירות המלחמה והמערכות, בהן דחוסים שמות, מקומות ומהלכים, באופן שלעיתים מקשה לעקוב אחרי התמונה הכוללת. פולס מנתח מהלכי קרבות כפרשן צבאי, לעתים הוא מרצה ממרומי הקתדרה, בכך הוא אישי, יבש, מעניין, שטתי, מתחכם וטרחני גם יחד, אך הספר הוא עדיין היחיד העוסק במלחמה כולה שתורגם לעברית, ועל כן חשיבתו ככלי מתודי ללמידת מלחמת העולם הראשונה בראייה כוללת, למרות מגבלותיו.
הספר כתוב בכלים היסטוריים, אך בדרך שפולס מסופר את סיפור המלחמה אפשר לשמוע אמירה אישית הממחישה בתמצית את אימת המלחמה: " הקרב היה עתה מראה של נוף ירח הנשקף מבעד לטלסקופ. כמה וכמה אנשים טבעו בו במים או נשנקו בבוץ " (עמוד 312). חשבתו של הספר - כמחקר של מי שהיה עד לזוועה, המחפש משמעות למלחמה שקשה להבין את הגיונה.
פולס לא רק מלמד היסטוריה, בספרו הוא מוכיח כי ההיסטוריה של המנצחים נכתבת אחרת מההיסטוריה של המנוצחים, היא משקפת בכך את אותו הלך רוח שהביא בסופו של דבר להתייחס לצד המנצח כצודק ולצד המפסיד כמי שצריך לשלם את מחיר הטעויות והתבוסה בחרפה והשפלה, גישה שסללה את הדרך לסיבוב שני עקוב מדם - מלחמת העולם השנייה.
12 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
אליעזר תודה לתגובתך, אני חושב שאירופה עברה שינוי ממדינות לאום, לסוג של שיתוף וריסון, המבוסס על לקח שתי מלחמות.
הבעיה היא באזורים כמו המזרח התיכון העלולים להפוך את העולם לזירת מלחמה.
|
|
אליעזר
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
מלחמות העולם :
הן סוג של היסטריה המונית בלתי נמנעת. ברגע שגורם תוקפן פותח את שרשרת האלימות אי אפשר לעצור אותה. השאלה היא איך מונעים מהאנושות להשתגע שוב בעתיד?
נראה לי שהמוטיב המרכזי ברוב המלחמות הוא האימפריאליזם, הרצון להתפשט או לשעבד את האחרים. איך מטפלים בתופעות דומות בימינו? למשך איראן, דאע"ש, רוסיה, מבלי לגרום להתפרצות החוזרת של מגיפת המלחמה? נדרשת תבונה. נדרשת אחריות, נדרשת סובלנות, נדרשת ערבות הדדית עולמית, נדרש ריסון של דת, אידאולוגיות, פולחן אישיות, כל דבר שעלול להצמיח תוקפנות. |
|
אליעזר
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
תוקפנות ונראטיבה :
במלחמת העולם הראשונה יש צד תוקפן מובהק. הגרמנים והאוסטריים ניצלו את תקרית סראייבו כדי להפעיל את תוכנית שליפן ולפגוע בצרפת ורוסיה.
אם בעלי ברית ההסכמה יצאו להגן על עצמם ועל בני בריתם והם ניצחו הרי שגרסתם היא הגרסה הצודקת. מה יכולים הגרמנים לומר כדי להצדיק את תוקפנותם? בכלל העניין עם נראטיבות מנוצל יותר מדי, במיוחד באזורנו, כדי לתאר צד תוקפן כקורבן וצד מתגונן כתוקפן. |
|
רץ
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
חני - גם לנו יש נרטיב שונה ביחס למלחמת העצמאות, ולכן היסטוריה של מנצחים היא לא רק עניין של מלחמת העולם הראשונה.
|
|
רץ
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
לי - תודה - המלחמות הגדולות הם טראומה אנושית - תמיד חוזרים אליהן כדרך של טיפול, כאמצעי לצניעות, להבנת המגבלות האנושיות.
|
|
רץ
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
עמיר - אין ספק שהעיתוי של מאה שנה למלחמה העולם הראישונה עורר עניין מחודש, מדובר בכתיבה קלאסית שחוזרת ומהדהדת בכאב, במערב אין חדש, או בהתבוננות היסטורית חדשה על המלחמה באופן אוביקטיבי יותר
ובפרספקטיבה של זמן, מה שהופך את ההיסטוריה לתמיד מעניינת.
|
|
רץ
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
eyalg1972 - תודה אני שמח שאנחנו חושבים דומה על הספר, אבל כרץ למרחקים ארוכים, אני כותב ארוך.
לגבי המשמעות או האפקט של מלחמות עולם על ההיסטוריה, אפשר לדמות את זה לתחום הגיאולוגיה, יש תהלכים, כמו תהלכי הרבדה - שקיעה, התהליך ארוך טווח, ויש תהליכים טקטונים, שבאחת יוצרים אירוע אלים, של העתק או שבר של סלעים, המשנה את כול הגיאוגרפיה באופן דרמטי, כך מלחמות העולם, מה שהיה לפני, הוא לא מה שהיה אחרי, קו שבר בהיסטוריה האנושית, האירועים שעיצבו את האנושות יותר מכול אירוע אחר.
|
|
eyalg1972
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
מלחמות הן חלק משמעותי מההיסטוריה....
ומלחמות העולם הן אלה שעיצבו את המאה הקודמת
|
|
חני
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
צודק עם המנצחים והמנוצחים
תראה איזה סיפורים רצים במצרים עלינו ומי לדעתם ניצח ומי הפסיד...ביקורת יפה
|
|
לי יניני
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
המון תודה על הסקירה. מסכימה עם עמיר. מה זה אומר קשה לי לענות לך
אבל כנראה שזה גם חלק מהחיים
|
|
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
ואני תוהה ומנסה לפלח - מלחמות העולם - נושא שמדובר המון כאן באתר. שמתם לב? מה זה אומר ?
בקורת טובה
|
|
eyalg1972
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
נדמה לי שהביקורת שלך די דומה במהותה לשלי
אם כי שלי קצרה בהרבה....
|
12 הקוראים שאהבו את הביקורת