הביקורת נכתבה ביום ראשון, 4 בינואר, 2015
ע"י ספיר
ע"י ספיר
מה אומר ומה אגיד. ה-ספר שלי. ספר שקראתי פעמיים, שצפיתי בהצגה המבוססת עליו פעמיים, ככל הנראה הספר שהשפעתו עליי היתה הגדולה ביותר.
הספר מתאר חבורה של ארבעה חברים טובים, יובל, צ׳רצ׳יל, עמיחי ואופיר שגדלו יחדיו בחיפה ואת בחרותם בילו בבירתנו השניה, הלא היא תל אביב.
יובל, דמות המספר, האנטי גיבור המובהק, לנצח נצחים תתלווה לשמו המילה ״חסר״. חסר בטחון, חסר כיוון, כך גם לגבי חסר מזל, אגב. אך על אף, או שבעצם בזכות, תכונות אלה, מצאתי את עצמי לאט ובזהירות מתחברת לדמותו של יובל יותר מלכל דמות אחרת שליוותה אותי במהלך מלאכת הקריאה ב-21 הקייצים (חורפים, סתיוים ואביבים נכללים גם הם כמובן) בהם אני חיה. יובל, חכם, רגיש וצנוע, חלומה של כל אם פולניה, כשלצדו ניצבים חבריו, יואב (צ׳רצ׳יל), עו״ד ממולח וכובש, כזה המשיג את מבוקשו במחי יד, אופיר, פרסומאי יצירתי ושאפתן ועמיחי, שבכל הפעמים בהן צץ במהלך הקריאה, חשתי תחושת החמצה עבורו על שוויתר פעמים רבות בחייו.
מדובר בספר גאוני, שרק במהלכו מתבררת הסיבה לשמו המוזר (״משאלה אחת ימינה״ - מה זה אומר בעצם?). קצרה לשוני מתלאר עד כמה נהנתי מהספר, עד כמה גרם לי לתהיות ומחשבות עמוקות ופילוסופיות למדי (אל חשש, זו רק אני. אין בו מעט מן הפילוסופיה). אם אתם מחפשים את הספר שלא תוכלו להניח מידכם, חדלו כי מצאתם.
קריאה מהנה.
6 קוראים אהבו את הביקורת
6 הקוראים שאהבו את הביקורת
