ביקורת ספרותית על אין יחסנים בפני אלוהים מאת אֵריך מריה רֵמַרְק
ספר טוב

---

הג'יגולו מריו, העושה את לחמו מיחסים עם נשים מבוגרות ואמידות מלמד את גיבורת הספר ליליאן, הצעירה היפה חולת השחפת, פרק בהלכות החיים: "את חיה מן המוות כשם שאני חי מן הן הנשים שיש להן פחד נעילת שער.....גם לך יש פחד נעילת שער אבל המאהב שלך הוא המוות. ההפרש הוא רק בכך שהוא נאמן לך. לעומת זאת את בוגדת בו ככל שתוכלי". ואכן ליליאן, בקושי בת 24, נמלטת מסנטוריום בהרים עטויי שלג בשווייץ כדי לחיות לפני שתילקח מן העולם הזה. מחלתה והמפגש הקרוב עם המוות הבלתי נמנע – הסטרפטומיצין נכנס לשימוש כטיפול במחלה רק ב-1946 והעלילה מתחילה ב-1949 – גורמים לה לחפש תשובה לסוד החיים: "מי שניצל מן המוות לעיתים קרובות נולד לעיתים קרובות מחדש וכל פעם בהכרת טובה יותר עמוקה כשהוא רק מוותר על האשליה שיש לו תביעה לחיות" – זו התובנה שלה לאחר עוד דימום שלקתה במהלך ביקורה בונציה.

בן זוגה של ליליאן למסע הוא קלרפייט, נהג מירוצים מאלזס – שמו הפרטי אינו מוזכר בעלילה. הוא מזדמן לבית ההחלמה כדי לבקר קולגה שנוגע בשחפת. הוא פוגש בליליאן ותוך מספר ימים נעתר לבקשתה ולוקח אותה עימו, הרחק מבית המרפא למסע הגדול של חייה, ובדיעבד גם של חייו.

לליליאן ולקלרפייט יש מספר נקודות משיקות: שניהם מנהלים מעין רומן עם המוות; היא בגלל השחפת הקטלנית והוא כנהג מירוצים המסכן את חייו בסיבובים של מסלולי המירוצים באיטליה ובצרפת. היא נמלטת מהסנטוריום – כלוב של זהב אבל עדיין כלוב – כדי לזכות בחופש תוך נטילת סיכון שתוחלת חייה תתקצר באופן ניכר והוא נמלט ממחנה ריכוז נאצי כדי להציל את חייו. זהו סיפור אהבה נואש, טרגדיה של ממש שבה אין הגיבורים מסוגלים להבין איש ללב רעותו – הוא אינו יכול להבין את תחושת הארעיות שלה והיא אינה יכולה להבין כיצד אדם בריא מסכן חיים בריאים עבור מירוץ שמתחיל בעיר מסוימת ומסתיים באותה עיר בדיוק....אבל היא, ליליאן, בוגרת מכפי גילה מפאת הנסיבות מנסה להבין את המשותף להם במהלך האזנה לשידור רדיו של מירוץ בו אהובה משתתף: "למה אינני מרגישה את השכרון של מליוני אדם העומדים הערב והלילה בצדי כבישי איטליה? האם אין עלי להרגיש זאת ברגש יותר חזק? האם אין חיי אני דומים? מירוץ כדי להשיג לעצמי ככל האפשר יותר, רדיפה אחרי רוח תעתועים?"

קלפרייט הוא נהג מירוצים קשוח "גבר שבגברים" ואילו ליליאן נראית בתחילה כדמות הנשית והענוגה חסרת הישע ולו מפאת מחלתה. אבל במהלך העלילה נחשפת דווקא ליליאן כדמות המרשימה והחזקה מבין השניים - כזו הנאמנה לדרכה.

היה לי קשה בהתחלה להתחבר לספר הזה, הספר הראשון מפרי עטו של רמרק שאינו מתמקד בזוועות מלחמות העולם או בתקופת הביניים החשוכה שביניהן. אבל ככל שמתקדמת העלילה איכויותיו של רמרק הסופר המפוכח והטרגי נשזרות בעלילה הרומנטית הנפרסת לצד נופיהן של צרפת, איטליה ושווייץ. זהו סיפור אהבה טרגי בין אנשים החיים על הקצה, אך ניתן למצוא בו תובנות על החיים בכלל לא רק אלה התלויים על הקצה.

השורה התחתונה: כמו מכונית מירוץ עצלה הוא מתחיל לאט אבל עד מהרה סחף אותי במהירות מסחררת - קראתי אותו בפחות מיומיים. יש בו איכויות רמרקיות מובהקות אבל אינו בבחינת דה ז'וו: חלק מהמרכיבים נראים מוכרים (האישה החולה – בדומה לגיבורה ב"שלושה חברים" וב"לילה בליסבון"; הדיאלוגים המורכבים על חיים ומוות והתנעוה הכמעט בלתי פוסקת בדרכים) אבל הוא אחר ושווה קריאה. בקיצור – קודר אבל מומלץ מאד.

» ביקורות נוספות של דן סתיו
» ביקורות נוספות על אין יחסנים בפני אלוהים