לא ברור הבאז סביב הספר הזה, שנותן תחושה שכולם מסביב השתגעו או שאני מפספסת פה משהו. העלילה משעממת, השפה רדודה ודמויות רדודות עוד יותר. השימוש בלדינו (שכנראה אמור לעורר נוסטלגיה) חסר חן לחלוטין, מוגזם וחוזר על עצמו. הסופרת השתמשה בכל הקלישאות האפשריות על ירושלים (משפחת בנאי ושוק מחנה יהודה, נחלאות, אשכנזים ומזרחים...) ושיבצה אותן בטקסט כדי שחלילה לא נחשוב שהיא לא עשתה תחקיר מספיק עמוק (למרות שהתחושה בסוף שכל הפרטים על ירושלים שאובים בעיקר מויקיפדיה). אחרי שצלחתי חצי ספר נטשתי אותו כי הפך לבלתי נסבל ומזלזל בקורא, הן מבחינת התוכן והן מבחינת השפה. הרגשתי שבמקום טיול עומק בירושלים לקחו אותי לסיור מסחרי בעקבות חנוכיות בנחלאות.








