ביקורת ספרותית על מלכת היופי של ירושלים מאת שרית ישי-לוי
ספר בסדר

---

הספר הזה ישב על שולחנה של חמותי במשך כמה שבועות והיא לא הפסיקה להרעיף עליו שבחים. למעשה (ועכשיו אספר משהו שנראה כאילו נכתב בספר 'מלכת היופי של ירושלים', אבל הוא אמת לאמיתה), כמדומני זהו הספר האחרון אותו קראה לפני שהפסיקה לחלוטין לקרוא עקב פגיעה קוגנטיבית שנבעה מתאונה. שמה עדיין מתנוסס על הדף הראשון של הספר בכתב ידה העגול והמסודר, וכעת אינה מסוגלת לא לקרוא ולא לכתוב. אמי ודודי גם הם קראו את הספר ודיברו ביניהם על דמיון-מה לעדה אליה אנחנו משתייכים, העדה המצרית, שהוביל לחיבור שלהם לספר ולהזדהות שלהם עם משפחת ארמוזה.
כך שניגשתי אל הספר עם ציפיות גבוהות, וכעת משסיימתי, קצת קשה לי לסכם את החוויה.
ההתחלה הייתה סוחפת ביותר. דמותה של גבריאלה שבתה את ליבי והזכירה לי במקצת את דמותה של אלנה בספר "החברה הגאונה" מאת אלנה פרנטה. מצאתי בספר עומק רגשי רב, דמויות מגוונות ומעניינות, וגם דמיון למשפחה שלי - לאורך כל הספר דמיינתי את גבריאל כסבי היקר, זכרו לברכה, סבא אלברט, שהייתה לו חכמת חיים וכולם אהבוהו מאוד, ואפילו כורסה גדולה ומרופדת הייתה לו כמו לגבריאל.
לקראת עמוד 150 ככה, העלילה התחילה לאבד גובה. העיסוק בדמויות ובאישיותן החל לחזור על עצמו ותהיתי כיצד המחברת תתמודד עם עוד 300 עמודים מבלי לצאת מקווי העלילה הנוקשים. ולאחר סיום הספר, ההבנה מתבהרת כי הדרך בה צלחה המחברת את המשך הספר הוא באמצעות חזרה. חזרה על מה? על מה לא: ביטויים בספניולית, איזכורי מקומות, שמות רחובות, מבצעים של הלח"י, מנהיגים, שמלותיה של לונה, האיפור של לונה, ובעיקר עוד ועוד פכים קטנים וסיפורים מחייהם של הגיבורים וגיבורות הספר. העניין הוא שאופי הדמויות כבר נהיר לקורא, והסיפורים כבר אינם מחזקים את קווי אישיותן הברורים ממילא אלא מתישים את הקורא.
לגבי עניין הניים-דרופינג, נראה שהמחברת הכניסה שמות של מקומות והתרחשויות לתוך הספר כדי למשוך את הקוראים, ליצור תחושה תקופתית ולחזק את תחושת ה"אמיתיות" של העלילה. אלא ש(כמו שהעירו קוראים נוספים כאן בסימניה) זה נראה קצת מאולץ, וגם כאן יש אלמנט של חזרתיות שמתחיל להתיש.
יש בספר בעיות הגהה שגיאות וקצת עילגות אפילו: "מה זה התלות הזאת שפיתחתי בגבר זר ונכה רוח?" (עמוד 414), וגם אי-דיוקים, לדוגמה, חנות הכלבו בלונדון לא נקראית "מיס ספלרידג'ס" (עמוד 427) אלא פשוט סלפרידג'ס.
אחרי הרבה התלבטויות, הענקתי לספר הזה שלושה כוכבים ולא ארבעה, אני חושבת שהוא היה יכול לקטוף בקלות ארבעה כוכבים אילו מחצית ממנו הייתה נחתכת בעריכה. ואז היינו נותרים עם סיפור משפחתי בעל עומק, דמויות מעניינות, רקע ירושלמי והיסטורי לפני ואחרי קום המדינה, רצף הדורות עם כל המשתמע מקורותיהם, ובעיקר בלי עייפות החומר. פוטנציאל החיתוך היה משפר אותו לעין ערוך וחבל שלא מומש.

» ביקורות נוספות של זוהר
» ביקורות נוספות על מלכת היופי של ירושלים