ביקורת ספרותית על החיים בחמישים דקות מאת בני ברבש
ספר בסדר

---

לכאורה סיפור בנאלי, אשה דתיה, חוזרת בתשובה, חושדת בבעלה בבגידה כי מצאה שערה בלונדינית מלופפת על כתפית הגופיה.
מכאן מתחיל מסע חיפושים פעלתני שלה הן במישור הפרקטי והן במחשבות, הגיגים פילוסופיים, שיחזור (סלקטיבי) של ההיסטוריה שלה ושל בעלה.
כל הספר נע בציר אחד : זהבה ודב אחד (בעלה) כדמות קיימת נפקדת בחייה.
זהבה נלחמת בעצם בשדים שלה: חוסר הביטחון, דאגות שבמקומן ואלו שלא במקומן, מיפלצות גדלות וקטנות עם הזמן והארועים, התכחשות למימצאים ולעובדות והתנהגות אובססיבית חד ממדית. הרי יש הוכחה לבגידה, צריך רק למצוא את הראיות.
הספר זרוע תובנות וכתיבה לרוחב. ארוע קטן מעורר ערימה של אסוציאציות, הירהורים פילוסופיים חדירה אל הנפש של זהבה , חברותיה וכל מי שמתקרב לסביבתה הקרובה.
הכתיבה והספר אינם אחידים:
חלק ראשון: הגילוי של השערה, ההיסטריה והחיפוש אחר ראיות בבית., בנוי בכתיבה מעמיקה של מחשבות, תובנות פחדים וחשד בכל מי שזז/ה או אומרת משהו שעלול לרמוז על שותפות בבגידה.
חלק שני: רטרוספקטיבה. מבט על ההיטוריה האישית של זהבה ומעט של דב,גדילתו וחינוכו של בנם , דניאל.
סיפור שמתבונן ומבקר את החינוך הדתי והחינוך בכלל.
החלק השלישי הוא פינאלה. הפעילות לגילוי האמת ופתרון הפלונטר. קטע זה כתוב בכישרון, נחמד כשלעצמו קצת יותר מסיפור הרומן הרומנטי.
הקטע האחרון הוא ה"גרנד פינאלה". שבו איפכא מיסתברא עובד. כמו בכל יצירה זהו קטע קצר, מעשי ומפתיע.
כפי שהבנתם קצב הסיפור , אופיו ומהות משתנים , כאילו נכתב בתקופות שונות.
ועדיין יש במיוחד בקטע הראשון כמה תובנות שבגללן כדאי לקרוא את הספר:
בתוך סערת הנפש והמחשבות הרודפות אותה היא שואלת את עצמה " מי הסופר הציניקן הכותב את סיפור חייה ומזמן אותה למצבים מבישים ומגוחכים שכאלה?"
במקום אחר היא מנסה להביע את מחשבותיה במילים:" כי הנה כך שוב מסתברת חולשת המילים. כלי קיבול דל כל כך לתפקיד שלשמו נוצרו".
כמו בכל מחזה טוב, יש מישהו שאומר לה את האמת, והגיבורה וגם הצופים אינם מיחסים לזה חשיבות.
במקרה זה מדובר במנעולן. שהקטע שבו הוא מתואר בספר פשוט נפלא.
יש בקטע זה מין הקבלה לאיוב. במקום ארבעת החברים יש כאן חברות. ואחת ( הפיזיקאית ) שואלת אותה את השאלה האמיתית ( בלטינית קוו ואדיס או אנא מועדות פנייך): " השאלה הבסיסית חייבת תמיד להידון:" האם את אוהבת אותו?".
לעיתים כל ההתרוצצויות וההיסטריה של אנשים במצבים שונים, נגרמים מהחשש לעצור ולשאול את השאלות הבסיסיות שתפקידן לברר מה באמת האדם רוצה.
וכמו הבעיה שהצגתי לעיל גם הקטע בנוי בהתרוצצויות מחשבתיות, שאינן קשורות ותורמות להבנת הספר והתקדמותו.
כמו דיון על המוסריות האלוהית בהטלת תפקיד הבוגד על יהודה איש קריות והענשתו לאחר מכן.
או תיאור מפורט של תהליך הרביה של התאנים למיניהם באמצעות צירעה, מענין כשלעצמו , אבל מסיט את הקורא ממטרת הסיפור והעלילה.
אני ממליץ על הספר, לבעלי אורך רוח והיודעים לבור את המוץ מן התבן.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על החיים בחמישים דקות