ביקורת ספרותית על קיץ ללא גברים מאת סירי הוסטוֶט
ספר לא משהו

---

שספר בא בתזמון מדוייק למצב הרוח שבו אני שורה אז כל עניין בקריאה הופך לעונג צרוף. אני מתענגת על הקריאה, לא יכולה להוריד את הספר מהיד וכשהחיים קוראים לי, אני מתגעגעת. ובסוף נשאר לי גם טעם של זיכרון טוב. כשספר מגיע בתזמון לא מתאים אז זה מייגע לקרוא, לא מובן ואפילו יכול לעצבן.

קחו למשל את "ימי שלישי עם מורי" שיכול להיות ממש משעמם ואפילו יומרני, אם אני לא בעניין. יכול להיות מרגש עד דמעות אם בדיוק נפרדתי מדמות אהובה שחלתה ועברה לעולם שכולו טוב. ויכול להיות השראה ומושא לתובנות קיומיות ממש אם אני בדיוק באותו הזמן, או אדם קרוב אלי, נאבקים במחלה סופנית. ספר אחד ושלוש התייחסויות שונות...

"קיץ ללא גברים" מאת סירי הוסטוט כנראה נפל עלי בתזמון לא טוב. אחרת אני לא יכולה להסביר את חוסר ההנאה שלי.

אישה שנעזבה ע"י בעלה ופורשת לתקופת הקיץ לגור ליד אמה המתבגרת. שם היא נפגשת עם חברותיה של האם, נשים מבוגרות ומרתקות, וכן היא מנחה קבוצת נערות בנות עשרה בכתיבה. שתי הקבוצות הללו נותנות לה אפשרות לבחון את ההתנהלות שלה בחייה, ואת מערכות היחסים שלה עם הסובבים באור חדש. היא גם יוצרת קשר עם השכנים - זוג צעיר עם תינוק ופעוטה חמודה. כל זה אמור להנביט תובנות חדשות ולהוציא את הקורא/ת עשיר/ה קצת יותר בחכמת חיים.

כל החומרים הנכונים, ובכל זאת לא "נדבקתי" לספר ותוך כדי הקריאה בו הסתכלתי על מספרי העמודים כדי להווכח שאכן, אני מתקדמת לקראת הסוף המיוחל.

אולי לא נפלתי על הספר בטיימינג הנכון כדי לשאוב ממנו השראה ולהינות. אולי זה הספר שלא הצליח להרים אותי לתזמון נכון להנאה ממנו.

כך או אחרת - קיץ ללא גברים הוא לא הקיץ שאני מייחלת לו.

ושאלה קטנה לסיום: למה ספר קטן (18.5X 11 ס"מ -200 עמ') עולה כמו ספר רגיל?

» ביקורות נוספות של תמר-מילים
» ביקורות נוספות על קיץ ללא גברים