ישנם מצבים בחיים שאם האדם אינו חווה אותם על בשרו והוא גם סופר או במקרה הזה סופרת ,כגון: איבוד קרוב אהוב,היטלטלות נפשית המפרקת את הנפש והגוף ,בגידה,מוות- טוב שלא יכתוב עליהם מלכתחילה .

הספר הזה עוסק בבגידה .מיה גיבורת הספר,משוררת מבוגרת וחכמה שבעלה מזה שלושים שנה עוזב אותה לטובת אשה אחרת. לאחר המשבר שהיא עוברת בעקבות הפרידה כולל אשפוז פסיכיאטרי קצר, בוחרת מיה לעשות את הקיץ לצד אמה המבוגרת וחברותיה מבית האבות. במהלך הקיץ היא יוצרת קשרים מיוחדים ועדינים עם הנשים הזקנות ומלאות האופי, כמו גם עם שכנתה הצעירה ושני ילדיה ועם קבוצת הבנות הצעירה המשתתפות בסדנת כתיבה אותה היא מלמדת.

לכאורה ישנם בספר חומרים נפשיים ונשיים שאפשר להמריא אתם גבוה ולהפוך לסיפור בעל תובנות,מרגש ואפילו מטלטל את הנפש.
אבל כל זה לא קורה בספר .ומדוע ?
את התשובה בדיעבד מצאתי בקריאת ראיון עם הסופרת ב-7 לילות בו היא מספרת על עצמה -כאשתו של הסופר פול אוסטר ,על האתגר הספרותי והאישי לחיות כסופרת בצלו ועוד.
כאשר נשאלה האם הספר הזה נכתב מתוך זווית אישית שהיא עברה בחייה-"חווית"-בגידה -תשובתה הייתה שלילית.

וזה הגורם או המענה לדעתי לאי -הצלחת הספר להתרומם רגשית .ולפני שמתקיפים אותי פה בטיעון שלא בהכרח צריך סופר לחוות אירועים בחייו באופן,כדי שסיפורו יהא מרגש ,סוחף ואמין -אני מסכימה עקרונית .אבל איני מסכימה ש"חוויות "ואירועים" כפי שציינתי מקודם { "איבוד קרוב אהוב,היטלטלות נפשית המפרקת את הנפש והגוף ,בגידה,מוות,"}משלא נחוו אישית ע"י הכותב ,אין ביכולתו להעביר יצירה ספרותית אמינה מצידו. כיוון והנושאים הללו מתחילים ומסתיימים קודם כל ברגשות ובאמוציות נפשיות.

כתיבתה של הסופרת במקרה הזה נכתבה מתוך זווית שכלית ולא דרך החוויה הרגשית וזוהי המכשלה האמתית והעקרונית לכישלון הספר,כי היא לא אמינה !!.

כסופר או במקרה הזה סופרת המנסה לכתוב רומן שיסודותיו הם בגידת הבעל, התערערות -נפשית ואשפוז של הגיבורה ולו לזמן קצר בביה"ח לטיפול-כשהיא לא חוותה זאת אישית או מהאנשים הכי קרובים אליה במקרה הטוב -הניסיון לכתוב רומן שימריא, יגע וירגש בנימות העדינות הללו נדון לכישלון מראש.

שלושה דברים חיוביים :
-התרגום של הספר ע"י מיכל כהן הנו איכותי ,מוקפד ולו רק בשל העובדה שבספר מצוטטים לרוב שירים וציטוטים ממקורות קלאסיים של הספרות העולמית .

-האיורים הקטנים שמשובצים פה ושם בספר הנם יפים ומצחיקים -רק שלא ידוע מי המאייר. הסופרת ?? -לא מצויין בספר .

-עטיפת הספר יפה בצבעיה ושומרת קשר עם עלילת הרומן .

מילה אחרונה: סופר שחפץ לכתוב על נושאים מטלטלי חיים ולא חווה אותם באופן אישי ,שיכתוב ספרי מתח ובלשות.

ספר ובו 200 עמודים.
חשבתי לעצמי יאללה ביומיים הם נקראים.
שם הספר טומן בתוכו הבטחה
שלדאבוני, לא התקיימה.
ציפיתי לשיחות מסעירות,
אולי לקרב תרנגולות...
הרי קיץ שלם עם נשים בלבד
יכולה להיות חוויה נהדרת במיוחד.
נשים יכולות להרקיע לגבהים
לבלות ולהנות יחד מהחיים.
לדבר, לנתח ולחפור על רגשות
ולהעביר זמן כמו מהאגדות.
אז לאן הפוטנציאל נעלם?
מדוע לא מומש אפילו משהו אחד, קטן?
שום דבר מעניין לא קרה.
עלילה שלדעתי, לא היתה מספיק עמוקה.
שיחות שלא באמת חשפו,
הרהורים שלא באמת נגעו.
אני אישית ממליצה
לעבור מייד לספר הבא ....

שספר בא בתזמון מדוייק למצב הרוח שבו אני שורה אז כל עניין בקריאה הופך לעונג צרוף. אני מתענגת על הקריאה, לא יכולה להוריד את הספר מהיד וכשהחיים קוראים לי, אני מתגעגעת. ובסוף נשאר לי גם טעם של זיכרון טוב. כשספר מגיע בתזמון לא מתאים אז זה מייגע לקרוא, לא מובן ואפילו יכול לעצבן.

קחו למשל את "ימי שלישי עם מורי" שיכול להיות ממש משעמם ואפילו יומרני, אם אני לא בעניין. יכול להיות מרגש עד דמעות אם בדיוק נפרדתי מדמות אהובה שחלתה ועברה לעולם שכולו טוב. ויכול להיות השראה ומושא לתובנות קיומיות ממש אם אני בדיוק באותו הזמן, או אדם קרוב אלי, נאבקים במחלה סופנית. ספר אחד ושלוש התייחסויות שונות...

"קיץ ללא גברים" מאת סירי הוסטוט כנראה נפל עלי בתזמון לא טוב. אחרת אני לא יכולה להסביר את חוסר ההנאה שלי.

אישה שנעזבה ע"י בעלה ופורשת לתקופת הקיץ לגור ליד אמה המתבגרת. שם היא נפגשת עם חברותיה של האם, נשים מבוגרות ומרתקות, וכן היא מנחה קבוצת נערות בנות עשרה בכתיבה. שתי הקבוצות הללו נותנות לה אפשרות לבחון את ההתנהלות שלה בחייה, ואת מערכות היחסים שלה עם הסובבים באור חדש. היא גם יוצרת קשר עם השכנים - זוג צעיר עם תינוק ופעוטה חמודה. כל זה אמור להנביט תובנות חדשות ולהוציא את הקורא/ת עשיר/ה קצת יותר בחכמת חיים.

כל החומרים הנכונים, ובכל זאת לא "נדבקתי" לספר ותוך כדי הקריאה בו הסתכלתי על מספרי העמודים כדי להווכח שאכן, אני מתקדמת לקראת הסוף המיוחל.

אולי לא נפלתי על הספר בטיימינג הנכון כדי לשאוב ממנו השראה ולהינות. אולי זה הספר שלא הצליח להרים אותי לתזמון נכון להנאה ממנו.

כך או אחרת - קיץ ללא גברים הוא לא הקיץ שאני מייחלת לו.

ושאלה קטנה לסיום: למה ספר קטן (18.5X 11 ס"מ -200 עמ') עולה כמו ספר רגיל?

ספר חביב מאוד, התחלתי וסיימתי אותו במהלך טיסה. הוויה מאוד אמריקאית עכשווית, כתוב טוב ודי קולח, לא יותר מדי עמוק וקריא בהחלט.