משהו על טבעת..? מצטער, נמנמנתי בין עמוד לעמוד... הספר הזה הוא לא סתם מיחזור, הוא מיחזור באורך הגלות, וזה הסוג הכי נורא. לעבור בדילוג לספר הבא.

ספר מדע בדיוני יותר מוצלח ממצליח, לכן עליו בחרתי להגיב - מומלץ!

ההיפסטרים יהללו, בעלי חוש התמצאות (לא משוחד) יעברו בדילוג לספר הבא...

אף פעם לא הרגשתי צורך להרחיב כשמדובר בספרי מדע בדיוני, במיוחד כשמדובר בספרי מדע בדיוני טובים, כמו עיר. קצר, אבל במיוחד לעניין.

מה אגיד ומה אומר על גולת הכותרת של עולם הפנטזיה, חוץ מבראבו.

אני לא איש של פנטזיה. הדרקונים, הלחשים והקדרות אף פעם לא עשו לי את זה כמו המורכבות והחדשנות שמביא המדע הבדיוני. אבל במקרה של ההוביט אוכל להניח את הטעם האישי שלי בצד ולהלל מפה ועד קיסריה, כי זה פשוט ספר נפלא.

נתחיל עם פרטים טכנים: ההוביט הוא ספר קצר ולעניין, כמו שכל ספר טוב צריך להיות. כי כל רעיון אפשר למרוח על גבי מאות עמודים, חכמה היא למרוח אותו גבי מאתיים בלבד. טולקין לא מושך אותנו ולא נותן אפילו אפשרות לפהק, כי את הספר מסיימים לפני שמספיקים לומר גלידה...

כפי שנאמר בעטיפה האחורית, התרגום מושחז ומלוטש. למען האמת, זה אנדרסטייטמנט (כואב לי להשתמש במילה לועזית, במיוחד עכשיו, אבל מה לעשות...). אם לא היה כתוב, לא רק שלא הייתי מעלה על דעתי שזהו תרגום, הייתי אומר שהספר נכתב בעברית יפה וקולחת...

ועכשיו נגיע לעיקר. לא היה לכם יום שבו התחפשתם לבילבו בגינס? יום שבו התעוררתם מאוחר לפת שחרית, לאחר מכן דידתם באיטיות רבה ככל שניתן להעלות על הדעת אל רביצה מול הספה והאח מלוות בקריאת ספר (המקבילה שלי, לפחות, להעלאת טבעות עשן מהמקטרת)? האם אף פעם לא התנהגתם כפי שהתנהג גנדלף כשהתארח אצל ביורן (גסות רוח עטופה בנימוס שחינניותו גובלת בגאונות)?

התשובות הן כן וכן. אפילו לדמות שולית כמו גולום יש חיים משלה - ובו זמנית ניתן לרחם עליו ולהזדהות עמו. הצירופים, ההתפתחויות, הרעיונות, כל אלה הופכים את ההוביט לספר, שמבחינתי, לא נופל מהרבה ספרי מדע בדיוני קלאסים (אולי קצת הגזמתי). 4 כוכבים, אבל אם הייתי אדם אחר, ללא ספק היו מנצנצים להם חמישה...

האם להכניס גילוי עריות לספר זה אמיץ? האם להרוג דמות ראשית כל עמוד שני זה חדשני ומרטיט? האם לקרוא עמודים על גבי עמודים של מתכונים וארוטיקה זה פואטי? האם לעשות תמיד ההפך ממה שהקורא היה מצפה\רוצה שיקרה זה באמת לא צפוי? לא. לא, ואני לא מבין למה כולם נופלים בפח. סתם ספר מתסכל, שהרגיש יותר מדי כמו שידור חוזר(אבל לא מוצלח בכלל) של שר הטבעות (שהוא שידור חוזר לההוביט :). כשמסכימים על כל הדברים לעיל, נשארים עם ספר פנטזיה ממוצע באורך הגלות, שלא מתכנס לשום מקום... 2.5 כוכבים.

וואו, אם האוטיסט ההוא לא יודע לקרוא הבעות פנים אבל כן יודע לזרוק הערות לא קשורות במתמטיקה, אז הוא בטח חכם! אין לי מושג למה, אבל זה נהיה מין טרנד\גימיק ליצור דמויות חכמות(עאלק) אך מוגבלות רגשית. מה מעניין בהן? שום דבר. אני לא מזדהה עם הדמות הזו, אני לא מתחבר לדמות הזו, אני לא מתרשם מהדמות הזו ואני לא נהנה מהדמות הזו, היא סתם מעצבנת אותי. והעלילה... איזו עלילה? לא עשה עלי רושם, ברוך שפטרנו.

ספר מדע בדיוני טוב נמדד על פי מרחקו מהמציאות. עם כך, ככל שהוא יותר רחוק מהמציאות- כך יותר קשה לחבר את הספר, כי יותר קשה למצוא סט של חוקים שיתאימו לו. הקושי של הסופרים בתחום הוא למצוא איזון טוב בין המרחק מהמציאות לבין סט של חוקים טובים; זה קצת לא פייר כשקוראים את אסימוב ורואים שהוא מעולם לא שמע על הקושי הזה... 4.5 כוכבים.

יש פה את כל הנוסחה: ילד יתום, קסמים, מטאטאים מעופפים ומיני סוכריות רבים. אין ספק שזכה לתהודה העצומה סביבו במזל, אבל גם אין ספק שזהו ספר טוב.