ביקורת ספרותית על גנבת השואה שלי - רשימות של צעיר ישראלי מאת נעם חיות
ספר מעולה

---

ספר לא פשוט. למיטב זכרוני הוא גם עורר סערה קטנה כשהתפרסם.
כותרת הספר אינה מעידה על תוכנו. הקשר שנעשה כאן לשואה הוא מסוכן מאד, ונעם חיות מודע לזה, לכן הוא יוצר את הקשר במידה קטנה מאד ובזהירות גדולה.
הספר כשלעצמו הוא ספר מטריד ואולי אפילו מטלטל. להיכן הלכו מיטב בנינו בשנים האחרונות אחרי שהתגייסו לצבא? ומה הם עשו שם? נעם חיות מספר לנו על התהליך שעבר - מנער חדור ערכים ודוגמות לבוגר ציני ומצולק בנפשו. הוא, שהאמין ב"צדקת הדרך" ב"טוהר הנשק" וב"להיות אדם" הפך להיות "חיית מחסומים" אלימה ומשפילה. מבצע מעצרים קשוח וערל לב.
ולמרות שהוא מדגיש את העובדה שהובל למצב זה, עדיין הוא מודע - בכל התהליך - לעמדה השלילית שלו כאיש הצבא הברוטלי והחזק. הוא אינו רוצה להיות כובש קר-לב, אבל הפך להיות כזה. וכמובן שנח לו לכתוב ש"זה כולם ככה, גם מילומאימניקים שבאו לשמור על האנושיות".
אני לא יודע מה מכל מה שכתב הוא אמיתי, נכון ומדויק, אבל אני חייב לציין שאני מאד מוטרד גם אם רק חלק מזה נכון. לא בגללם - אלא בגללנו. לאיזה עם הפכנו ואנחנו הופכים להיות.

» ביקורות נוספות של עומר ציוני
» ביקורות נוספות על גנבת השואה שלי - רשימות של צעיר ישראלי