ספר שנוגע בנקודות רגישות במיחד כאשר גדלת בהתישבות העובדת ועשית שירות בשטחים במגע עם אוכלסיה תחת כיבוש, תחת עוצר ואתה כחייל מתןסכל תחת מטר אבנים, במקרה הטוב. החלק האחרון של הספר הופך כמעט כולו לקול קורא של "שוברים שתיקה" קומם אותי כיון שהוא מתעלם מהשאלה של זכותינו על הארץ הזאת על כל המשמע מכך. הכותב הופך להיות חד צדדי באופן בוטה.










