ביקורת ספרותית על במערב אין כל חדש (הוצאה מחודשת) מאת אֵריך מריה רֵמַרְק
ספר מעולה

---

כל אמא אומרת לילד שלה, כמתוך משאלת לב כמוסה, "כשתהיה גדול לא יהיה כבר צבא כי לא נצטרך". אבל, זה אף פעם לא קורה.
אני אשקר אם אני אגיד שאני לא חושש לפני הצבא. למזלי, אני מתגייס במרץ, אז יש לי עוד זמן לעכל. אחי לעומת זאת מתגייס בחודש הבא, ואפשר לראות את הלחץ אצל ההורים שלי. נראה לי שזה נובע מידיעה הורית פנימית, שהם לא יכולים להשפיע ולשנות. שזהו, אי אפשר לגונן עלינו יותר מהעולם, אי אפשר להתקשר למורה להתלונן למה הושיבו אותי ליד הילד עם הכינים.
אבל תנסו להגיד את זה לאמא שלי, שמתקשרת לכל אדם שיש לו קשר לצבא (אפילו אם הוא השתחרר לפני 30 שנה) ומתחננת שיעבירו את אח שלי תפקיד. שדרך אגב, התפקיד שהוא קיבל זה שומר במחסומים, שזה לא תפקיד קרבי במיוחד.

אז כשהגעתי לספר של אריך מריה רמרק, הבנתי על מה הוא מדבר. הבנתי מה זה לאבד את הילדות. הרי פאול בוימר הוא בסך הכול שנה אחת יותר מבוגר ממני. אדם בגיל שלי שרואה אנשים מתים יום יום, גופות מרוטשות ונאלץ לשרוד בתנאי שדה אמיתיים (ולא מה שהחיילים מתלוננים, עיין ערך מחנה 80-"למה אין וילונות במקלחות?"). חבריו לכיתה הופכים לחבריו לפלוגה, ופתאום הזמנים שישבו בכיתה והתלוננו על נושאי הלימוד המשעממים נראים רחוקים כל כך. איפה המורה המעצבן שהיה עוקץ אותם כל היום? הוא התגייס למילואים, ותראו תראו, עכשיו המפקד שלו הוא אחד מהתלמידים שהוא נהג לאמלל.

היופי בספר, ולדעתי הסיבה למה הוא הפך לרב מכר בינלאומי, נעוצה בכתיבה של אריך מריה רמרק. הוא לא מייפה את המציאות. הוא לא אומר "היה קשה אבל הסתדרנו". לא, בכלל לא. הוא כותב את האמת, ובתור אדם צעיר שנאלץ להתבגר טרם זמנו. הוא הפסיק את לימודיו, לא עוד ללמוד למבחנים, להתגנב לפגישות עם בחורות, לצחוק עם החברים בפאב השכונתי. מעכשיו לעלות על מדים ולזרוק רימונים על אנשים בגילו מהצבא האויב, שבעצם אין לו שום דבר נגד הצרפתים או האנגלים. בגלל זה הספר הוחרם בתקופה הנאצית, כי הוא "צייר את מלחמת העולם הראשונה כתבוסה גרמנית". ובכלל, כשקוראים בספר שוכחים לרגע על איזה צד מדובר- להזכירכם הגרמנים היו "הרעים" בסיפור הזה. אבל קריאה בספרו של רמרק משכיחה את המידע הזה, ופשוט קוראים לרגע על אדם צעיר שנאלץ לעזוב את אמו הגוססת ומשפחתו שמנסה להסתדר בזמני מחסור, והכול כדי לצאת לחזית להילחם במלחמה לא שלו, שאין לו קשר אליה ולא מעוניין בה. אחד מהמשפטים היפים ביותר בספר הוא כאשר פאול אומר שאף אחד לא רוצה במלחמה, אבל איכשהו היא קורית.

והספר מסתיים במין חמיצות, כי סופו של פאול הוא לא סוף טוב שכולנו מקווים לו.

» ביקורות נוספות של omers
» ביקורות נוספות על במערב אין כל חדש (הוצאה מחודשת)