כשאתה קורא ספר בסוף אוגוסט, כדאי שזה יהיה ספר שאינו תובע תשומת לב מלאה. כי בסוף אוגוסט אתה כבר מרוט: מהחום, מהלחות, מהצעקות של הילדים במקומות הקרירים אליהם גוררים אותם הוריהם המרוטים - ואין פינה שקטה וקרירה שאתה יכול לקרוא ולהרהר לך על מה שקראת, או להיסחף ולשכוח את המזג האוויר. במובן הזה הספר הזה מתאים: הוא לא תובע ממך הרבה ריכוז, הסיפורים די מעניינים והמסקנות מצננות. והמסקנות הן: נשים הן מטורפות (כשהן לא עוסקות בפעילויות של נשים, כלומר).

יש בספר הזה 7 קטעים שכולם עוסקים במופרעות הנפשית של נשים. נשים שנראות כלפי חוץ נורמליות ונורמטיביות, היוצאות להן מדעתן בשקט במהלך הסיפור. ולמרות התבנית הסיפורית הריאלית לגמרי, זה יוצר הרגשה של סיפור בידיוני. למרות שהסופרת היא ככל הנראה אשה, הסיפורים נראים כאילו כתב אותם גבר הנדהם מהתנהלותן של הנשים עליהן הוא כותב. הגברים בסיפורים האלה - ובכולם יש גם גברים - נראים כמו איזה פליטים שהגיעו בטעות לאי טרופי נידח, והם מנסים להבין את המנטליות, השפה והמנהגים המוזרים של תושבי המקום.

הסופרת - זה מה שכתוב על העטיפה - היא ילידת אורוגוואי החיה בבואנוס איירס, היא כתבת בעיתון ועורכת ספרים וגם מלמדת ספרות. סיפוריה כתובים באופן ריאליסטי ללא הצטעצעות, וחותרים להעמיד בפני הקורא מין תמונה ריאליסטית ומחרידה. אני מצאתי שהסיפורים מופרכים, הדמויות אינן מעוררות הזדהות, הפסיכולוגיה לא מסתדרת (אם כי בנקודה הזו אולי ככה זה באמריקה הלטינית, לא יודעת)

גם הספר הזה קל לזיהוי כמו שאר ספרי ההוצאה. אפשר היה לחשוב שההוצאה הזו שייכת לתעשיית מכוניות הדואגת למיתוג חיצוני של כל מכוניותיה כדי שהלקוחות לא יתבלבלו. מכל מקום גם על הספר הזה יש רמזים שהקורא אמור לפרש כ"ספר איכות לפניך!" וכמו שציינתי כבר פעם, מגיע להוצאה הזו פרס השיווק המצויין.

והספר? סביר, אפשר לקרוא עם עשירית מוח. לא יעשה לכם קלקול קיבה, זה בטוח. ולרוני פ. שכתב ביקורת על הספר: זה לא ספר נשים!!! (מצד שני זה גם לא ספר גברים...)

בקריאת ספר זה מצפה חווית קריאה לא שגרתית, וארחיב על כך בהמשך.

הספרון מורכב משני חלקים: חלק ראשון מקבץ של ארבעה סיפורים קצרים העומדים כל אחד בפני עצמו, ועוסקים בנשים צעירות החיות חיים נורמליים לכאורה. אך עם הקריאה מתגלה כי לכל אחת מהן קיימת "בעיה" אשר מפריעה לה לחיות או מונעת ממנה לחיות בשלמות ובהרמוניה עם העולם החיצון הסובב אותן.
הסיפורים בחלק הראשון: אמא שילדותיה מתנכרות אליה, אישה אשר אינה יכולה להתנתק אירוע טראומטי אשר התרחש בעברה, אישה עקרה אשר אינה יכולה להכיל את יחס אחיותיה ובן זוגה אליה ועוד.
החלק השני מורכב משלושה סיפורים העוסקים באותו זוג אמה ותיאו, בתקופות שונות בזמן שבהן שאמה הולכת ומסתגרת בתוך עצמה, בעוד תיאו ניצב מול האישה שהוא אוהב חסר אונים.
החוויה הבלתי שגרתית בקריאה, הינה הראשונה הרגשתי בקריאת הסיפור היא שבעת הקריאה הנני משלימה פרטים בעצמי תוך כדי מחשבה כדי לראות את התמונה השלמה. החוויה שניה , היא שמרגישים שהעלילה נקטעת באמצע רגע לפני שהדמות נופלת לתוך תהום. הסופרת
משאירה לקורא את המשך העלילה והמחשבות לגבי הסוף הנורא והמר.

הרגשתי מסיפור לסיפור, למרות חווית הקטיעה, רצון להמשיך ולקרוא עוד. כדי לחוות את אותה חוויה מרעידה מבפנים.
הקריאה בספר , הינה עבורי יציאה מהתבנית הרגילה שאני אוהבת לקרוא (ספר העוסק במחשבות, עם עומק). כאן התיאורים הינם ממשים ללא מחשבות, את המחשבות של הדמויות היא משאירה לקורא להשלים ולהתמודד עם סימני השאלה העולים במהלך העלילה.

הערה:
הפריע לי שלא הבדילו בין הספרים הישנים ובין ספרי הביכורים של הסופרים אשר כרכו כאן באותה כריכה ואיורים. זהו למשל ספר ביכורים של סופרת ארגנטינאית. אהבתי אותו. אבל אני חושבת שמן ההגינות יש לציין כי זהו ספר ביכורים. אגב, גם בתקציר אין אילו רמז שזהו ספר ביכורים של הסופרת.
מומלץ לטעמי.