ביקורת ספרותית על מדרגות לשעת חירום מאת מיקי קאופמן
ספר טוב

---

הספר הזה מאגד זר של 23 סיפורים קצרים, אמיתיים, דמיוניים ואפילו הזויים.

מיקי קאופמן מגולל על פני 144 עמודים מעשיות באומנות רבה עם המון אהבה, שנינות, תחכום וממזריות.

אודה על האמת שכמאזינה אדוקה, לתוכנית של אבי אתגר, ברשת ב' מידי שבת, נהניתי להאזין לסיפוריו ומצאתי את עצמי לא פעם צוחקת.

אין קשר בין הסיפורים וכל סיפור עומד בפני עצמו, ולכן את הספרון הנוכחי, אפשר לקרוא בסמוך לספר נוסף, או בין לבין. רעיון נוסף, במידה ולא בא לכם להתחיל את היום עם העיתונים, אפשר בהחלט לקרוא את אחד הסיפורים של מיקי קאופמן, בצירוף הקפה הראשון של בוקר.

כל הסיפורים שנונים, מרתקים, עם הרבה הומור, מתובלים ברגישות, מדושנים בחמלה ואהבה למדינה.

תמונת השער שאלון זייד בחר מתאימה לכותב. פרצוף פוזל, עם מבט ממזרי וחצי חיוך-רמז על אישיותו של הכותב.

הסיפורים נוגעים בתל-אביב של שנות השישים והשבעים, טבריה, וינה, גרמניה ועל פניו נראה שכל סיפור סוגר מעגל בחייו שלו או בכלל. בסוף כל סיפור יש גם פאנשליין לא צפוי.

כתיבתו הקולחת של מיקי מדומה לעבודתו של צלם. מיקי עושה זום על מקום, אירוע, או דמות ואז עוטף את כל האלמנטים בסיפור ייחודי, לעיתים אמיתי ולעתים הזוי לחלוטין.

המילים שמצטרפות למשפטים מוגשים לקורא כציור במכחול מאולף היטב.

זה מסוג הספרים שחוזרים אליהם מעת לעת.

אהבתי את הביטויים המיוחדים שלו כמו: "הכלב הזקן, שלא שולט על מיתרי הקול וגם לא על מיתרי השתן." או "להגיד לך משהו, האבטיפוס הזה כל-כך טוב .. שאפילו לא צריך לרטש". או תגובתו על שתייה ללא המתקה... עמוד 138: "חצי קפה אתה משאיר בספל. בחיים שלי עוד לא ראיתי כזה דבר. היא שותה עם הרבה חלב ובלי אף ממתיק. לא סוכר ולא סוכרזית. היא מאמינה במרירות..."

אהבתי את כל הסיפורים כל סיפור הוא פנינה בפני עצמה: הפרופ. למתמטיקה, הפולניה ששואלת איזה יום היום? על גב' קאופמן שבטוחה שמוצרי המכולת של שמונדק הכי טריים שיש, המתורגמנית, אנשלוס 1981, המחלה של המדינה, הדיבר החמישי, לופקה לופקה, מקס שמלינג שוב אינו זוכר, עדנה והמלאך גבריאל ועוד.

מבטיחה לכם שבסוף כל סיפור תמצאו את עצמכם מחויכים.

ממליצה בחום, יופי של ספרון רווי בחדוה ועונג.
לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על מדרגות לשעת חירום