ביקורת ספרותית על שיחת הטלפון הראשונה מגן-עדן - "מה אם הסוף הוא לא הסוף?" מאת מיץ' אלבום
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 27 בספטמבר, 2014
ע"י Mira


בשעה טובה לאחר כחודש אוכל לכתוב ביקורת.
כתבתי ובאמצע נמחקה בטעות, כמו שאומרים (שיט, שיט שיט).
בגלל הלימודים לא הצלחתי לקרוא כלום ואני שמחה שדווקא ספר זה הצלחתי לסיים.
התחלתי לקרוא בזכות ההמלצה של "זה שאין לקרוא בשמו, ואני שמחה על ההמלצה.
הספר מיוחד ומאוד מותח מצד אחד אך גם אפשר לקרוא בקטעים כמו שקרה לי. הספר מספר על עיירה שכוחת אל בארה"ב שפתאום מס' אנשים מקבלים שיחת טלפון מהאדם הקרוב ביותר לליבם שנפטר ואומר להם שהוא מדבר מגן עדן.
רוב הספר נכתב מנקודת מבטו של סאלי טייס לשעבר שאיבד את אשתו בתאונה בזמן שהוא טס ונאלץ לעזוב את המטוס ולנחות נחית אונס. רק לאורך הספר אנחנו מגלים עוד ועוד רבדים במקרה. למשל שהיא לא טסה איתו כמו שנראה בהתחלה. אנחנו רואים מה קורה לאנשים שקיבלו את השיחה. ביניהם טס שאמה נפטרה וקתרין שאחותה מתקשרת וכן ג'ק מפקד המשטרה שמנסה לשמור זאת בסוד. ורו אליאס שניק שהיה עובד שלו מתקשר אליו. מצד אחד זה נותן לנו מבט לאלה המאמינים בגן עדן ובכח עליון על מה זה עושה עליהם.
מצד שני יש את אלה שאומרים משהו כאן לא הגיוני ומנסים למצוא פתרון מאחורי זה. וכמובן את העיתונות שמחפשת את "הסיפור", במיוחד באיזורים נידחין שזו הזדמנות פז להרוויח קצת יותר.
אבל אם נשתסל רגע מעבר לסיפור העלילה לאנשים שהם כמוני אטאיסטים שלא מאמינים באלוהים וכו' יש לדעתי כאן משהו אחר,
העניין שאנחנו לוקחים את הקרובים לנו כמובן מעליו. אנחנו לפעמים מתנהלים בחיי היום יום שלנו כמו כל יום ופתאום מישהו קרוב לנו נפטר, ואופס לא הצלחנו לומר לו כמה דברים חשובים שהיינו אמורים להגיד.
כמה פעמים לקחנו את ההורים שלנו את בן/בת הזוג שלנו ואת הילדים שלנו כמובן מאליו ולא עצרנו רגע להגיד להם תודה. להגיד להם אנחנו אוהבים אתכם כמו שאתם. למרות הביקורת שלנו עליהם (ותמיד יש).
אני חושבת שהספר הזה כמו מס' ספרים שקראתי בשנה האחרונה שלפני כן לא הייתי בנויה לזה, הביא אותי להסתכל על דברים לא כמובן מעליו. כמו הספר "בבקשה, תשמרו על אמא", שגם הוא מראה פאן אחר על הורינו ובמקרה זה האמא.
גם הספר "אומנות ההקשבה לפעימות הלב" וספר ההמשך כנ"ל נותן לנו מחשבה על חיינו על מה שיש לנו כאן בארץ, על השפע המשפחה והחשיבות של אחד לחברו.
זה סוג של ספר רוחני ודווקא השבוע אני מבינה אותו יותר. דווקא השבוע לצערי ה"נני" שלי הלכה לעולמה בזיקנה, אבל לבד, חוץ מאמא שלי שדאגה לה וטיפלה בה הבן שלה הגר בחו"ל ולא איכפת לו ממנה אפילו להלוויה לא הגיע.
אז אני מבינה את האנשים בספר זה שרוצים להגיד עוד משהו למישהו שהיה משהו בשבילם. אני מקווה שהבן שלה יעשה את חשבון הנפש ויבין את הטיפשות שלו שלא יוכל לתקן לעולם.
אז בימים אלה של חגים שאנחנו נפגשים עם המשפחה הקרובה עלינו ולפעמים רבים על שטויות (גם אני לצערי עושה זאת לפעמים), אנחנו כולנו צריכים לעצור ולהבין שהם חשובים כמו שאנחנו חשובים וצריך לא להשאיר בינינו מחיצות.
אני יודעת שהספר הזה הוציא ממני השתפכות מוזרה במיוחד עם המוסיקה שמתנגנת ברקע (מצעד ה-500 ב88FM), אז שיהיה לכולנו רק טוב. והכי חשוב שנה טובה ובריאות. וממליצה על הספר.
11 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
Mira (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
תודה זשלב.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
שמח שאהבת. ביקורת מעולה.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ