ביקורת ספרותית על תאומי צביה מאת אריה אליאב
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 16 בספטמבר, 2014
ע"י


מתוך ספרו האחרון "תאומי צביה "

כך חשב והעלה על הכתב: "תאמרו כי אלה הם חלומות באספמיא ומגדלים פורחים באוויר אך כמה יפים הם חלומות אלה ,הניתנים להגשמה בידי אנוש –מול האלטרנטיבות של סיוטי לילה שגם הם ניתנים להגשמה ומסתיימים בקטל ובהפיכת כל האזור כולו לתל חרבות שעליו מרחב ענן רדיואקטיבי "


לובה אליאב ז"ל. דוגמה לאנושיות להומניות.בלי מרכאות חולם ומאמין באדם. האיש שבחזונו ראה ארץ מולדת שחיה בשכנות טובה עם שכניה.
ששיוויון בין אזרחיה הוא בסיס הכרחי לקיומה. וכל זה האמין בכל ליבו שאפשרי להשיג.
בשעות אלו זה נראה כל כך בנאלי, כל כך מנותק מהמציאות שאנו חיים בה.
"אוטופיה מזרח תיכונית" "אוטופיה חברתית" צר לי בתחילת שנות האלפייםעוד היה יכול לכתוב כך. עצוב שהיום בסוף שנת 2014 זה חלום רחוק, תמים , המאה ה-21 ככלל והמזרח התיכון בפרט אינם פועלים באופן שעליו חלם.
קראתי את מרבית ספריו ובמשך שנים הוא היה עבורי ולא רק עבורי עוגן לתקווה שיבואו ימים טובים, לצערי אריה לובה אליאב היקר שאינו עוד אתנו טעה. טעה בוודאות. כי הביטוי "יצר לב האדם רע מנעוריו" חזק ומשמעותי יותר מהבריאה בצלם אלוהים. מה היה חושב או כותב אם היה בין החיים? אין לי תשובה. מה שברור שמנהיגי האזור היו רואים בו דמות הזויה ועל כך יש להצטער. או אולי בכל זאת "הכדור הוא עגול" ויש לקוות שמשהו עוד ישתנה. מאין? איך? אין לאיש מושג- אבל מי היה מעריך לפני מספר שנים שמצרים תעבור שינויים כפי שעברה העתיד נוטה להפתיע לטוב ולרע ואולי מאיזה מקום שכרגע אינו צפוי תצא קרן שמש ותהפוך את אשר חלם עליו לרלוונטי.. קשה להאמין אבל אולי...
2 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
מיכאל - שלושה סיכסוכים קשים היו בעולם, אירלנד, דרום אפריקה וישראל, וכידוע לך רק המציאות הישראלית עדיין מדממת ונשאלת השאלה למה ? יש תשובות רבות, אבל קיימות שתיים עקריות, מי שמנהל את המדינה זאת תפיסה פוליטית משחית שמאמינה בציווי אלוהי על ארץ ישראל - המתנחלים, מבחינתם ארץ ישראל לא ניתנת לחלוקה, הסיבה השנייה העדר מנהיגות, והעדר אימון של הציבור הישראלי בפוליטיקה ובמוערבות פולטית, מצב בו הזירה הפולטית מופקרת עולה כוחם של מאמני ארץ ישראל השלמה הרבה מעבר לכוחם היחסי, מי שמנהל את המדינה זה למעשה מיעוט.
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
היתה הזדמנות בתקופה של הסכמי אוסלו.הוחמצה.... בעיקבות גל פיגועים נורא שהיה כאן. איבוד האמון בין העמים לא מאפשר למנהיגויות לקבל החלטות.
לא שם ולא כאן.
זה המצב לצערנו בא לידי ביטוי במערכה האחרונה בשימוש במושג המטופש "תמונת נצחון".
שום הסדר אמיתי לא עמד על הפרק חיפשו "תמונות נצחון".
עצוב שכך לא נראה לי שיש מקום לאשליות.
רץ (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
אבל השלום עם מצריים חזק יותר מתמיד, וגם השלום עם ירדן, ופלא שאנו מזלזלים בו - יש לנו הסדרים עם הרשות הפלסטנאית שיצרו מצב של פרוז ביהודה ושומרון, יצרו זהות אינטרסים, לצד ניגוד, מאזן עדין מאוד שמעניק לנו שקט יחסי, אליאב לא טעה, מי שמנהיג את המדינה - לא מבין את מורכבות המזרח התיכון - החדש ואת הסיכוי והסיכון שבו, מדיניות השב ואל תעשה - תוביל לאסון.



2 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ