החלטתי ביני לבין עצמי שאני ממעיטה את כתיבת הביקורות שלי לפעם בכמה חודשים אך הקריאה בספר זה גרמה לי לחזור מהחלטתי.
בית קטן בערבה.
מעטים לא שמעו את השם הכל כך מוכר הזה.
אך כמה באמת יודעים על מה הוא? כמה באמת קראו את הספר?

זאת אינני יכולה לדעת, הדבר היחיד שאני יודעת הוא שאני קראתי ונהנתי.

עלילת הספר אינה מסובכת, היא מתארת משפחה אמריקאית בשנות ה-70 של המאה ה-19 המחליטה לעזוב הכול ולהשתכן באזור ערבה נידח.
נשמע משעמם? משמים? בנאלי? אז זהו, שטעות בידו של מי שחושב כך.
ספר זה הוא הכול רק לא משעמם או כל מילה נרדפת למילה זו!
למעשה, כל כך נהנתי מקריאתו עד שסיימתיו ביום אחד, גומעת כל מילה ומילה, מסוקרנת מה יהיה הלאה, כיצד תתנהל שגרת יומה של המשפחה.

במהלך הקריאה אנחנו נחשפים אל החיים הכפריים במלואם, אנחנו קוראים על אב המשפחה שבונה בעצמו את ביתו מעצי אלון משובחים, חופר בעזרתו של שכן שגר קילומטרים רבים מהם באר תוך סיכון חייהם ואפילו מזדהים עם פחדם של בני המשפחה מזאבים המסתובבים בקרבת הבית בלילות.
בד בבד אנחנו נחשפים אל המאבק המתנהל בין האנשים הלבנים לבין האינדיאנים שהלבנים פלשו אל אזורם והתיישבו בו.

הרגשתי שהספר העביר עבורי הרצאה מרתקת וייחודית שאף הרצאה בת זממנו יכלה לעקוף, הרגשתי שאני חלק מהסיפור, שותפה להחלטות הדמויות ולמהלך העניינים וזו בהחלט הייתה חוויה יוצאת דופן.
כמה מילים לסיום, מי שחושב שהספר מיועד לנוער טועה בגדול, אומנם נכון הוא שהספר כתוב בצורה סיפורית המיועדת לנוער וילדים אך הדבר לדעתי אינו גורע מאיכותו של הספר, ההפך! הוא מעשיר אותה.

אתחיל בגילוי נאות: אני משוחד!!!! ככל בני דורי, צפיתי באדיקות בסדרת הטלביזיה המבוססת באופן חופשי למדי על הספר.הערצתי את לורה,אהבתי את מרי, ורציתי אב ואם כמו בסדרה.שתי טרגדיות ארעו בילדותי: האחת,ביטול הסדרה "האיש השווה מליונים". והשניה, הביטול הברברי של "בית קטן בערבה".את סימני הטראומה נושאים בני הדור שלי עד היום ואין מושיע. לשמחתי, נתקלתי בילדותי בסדרת הספרים ומיד נכבשתי. הכתיבה היפיפיה, תאור חיי הספר האמריקאי, גישת החיים הרואה תמיד את הכוס המלאה, כל זאת ועוד שבו את ליבי. לשימחתי, גם בבגרותי אני נהנה לקרוא שוב ושוב את הסדרה. לורה אינגלס ווילדר מיטיבה לתאר את תקופת כיבוש המערב בה גברים היו גברים, נשים גדולות מהחיים, וגם הבית לא היה דבר קבוע. רוצו לקרוא!!!!!

בית קטן בערבה,הוא פשוט ספר מקסים שגורם לך לרצות לגור שם בערבה .
והוא גם מוכיח שספר לא חייב להיות מותח כדי להייות ספר טוב.

אני נורא אוהבת את כל הסדרה!!!
התקופה מאוד שונה מתקופתנו אבל עדיין יש בסיפור משהוא משפחתי ומוכר.
הדמויות נורא מציאותיות ויש לכה חשק פשות לעבור לגור בערבע בתחושה שכל החיים הם חופש גדול.

בקיצור סיפור מקסים ומומלץ מאד מאוד מאוד!!!

יש לי, ללא ספק, חולשה לספרים שמתרחשים בתקופה אחרת, והספר הזה הוא אחד הטובים ביותר. הדמויות מקסימות, הסיפור תמים כל כך אבל כובש, והתחושה היא שממש אפשר להרגיש ולחוות את החיים עם בני המשפחה בערבות דקוטה במאה ה 19. ספר מקסים לילדים וגם למבוגרים

קראתי וקינאתי. החופש, הדרור, המרחבים, המשפחתיות, החום והפשטות - פשוט עשו לי חשק להצטרף אליהם ולגור אתם אי שם, בבקתה .......
זה הרגיש לי כמו מין בדידות שהיא מרירה ומתוקה גם יחד.
מומלץ כ"כ!

מעולה.
לא בכל סיפור צריך דרמה מיותרת, קונפליקטים ויריבויות, מסתורין ועל טבעי. לפעמים מספיקה אווירה חמימה, חשש אנושי טבעי ותיאור פשוט של חיים פשוטים לפני שנים רבות. קסם רב אופף את סדרת הספרים היפהפייה הזו, שיותר משהיא מביאה את הפסטורליות - היא מציגה את הקשיים של האנשים שחיו אז. זהו סיפורה של תקופה ואין בו דבר חדש או יוצא מגדר הרגיל, אם חיית לפני 1900.
תקופה מפחידה כשקוראים עליה כך: משפחה שמתמודדת עם תלאות הדרך. בניגוד לאנשים שונים שמחליטים לזנוח את החיים הנורמליים מאחור ולעבור, נניח, לנמיביה - הבית הקטן בערבה הגבוהה היה דרך חיים, ומועלים בו כל כך הרבה מצבים שמסופקתני אם מי מאיתנו יידע איך להתמודד איתן. סבים ודודים שלא יודעים לאן העתקתם את מגוריכם, שפעת פשוטה יכולה להרוג אתכם, להקות זאבים שעוקבות אחר סוסיכם, מרחבים שלא נגמרים - אין נפש חיה אלפי קילומטרים מלפנים או מאחור פרט לעגלה שמתנדנדת על דרך לא סלולה ימים שלמים. פחד אדיר אחז בי כשדמיינתי מה היה קורה אלולא היו נתקלים בעיר ממנה יכלו לחדש את אספקת המים. צמרמורת נוראה אחזה בי כשלורה שוכבת בבית הקטן, כולו קורות עצים המונחות זו על גבי זו, ובדיוק מעבר ל"קיר" דרכו חודר אור ירח נושם זאב באוזנה.
מנגד נחשפים לדמויות, שאמנם לא מתוארות לעומק מבחינת אישיות ומחשבות, אך פעולותיהם מצביעות על ערכי התקופה: הסתפקות במועט, לא כהתרסה נגד הבורגניות אלא כי זו הדרך היחידה שמכירים, התגלמות "איזהו העשיר- השמח בחלקו"; משפחתיות, יעילות, אופטימיות, מעשיוּת תמימות הבנות. כולם יודעים את מקומם, עוזרים לכולם, כנים, כשלא מתחשק להם להישאר - עוזבים. ברגע שנתקלו בשכן שחי עשרה קילומטרים מהם - מיד מגישים סיוע. אחווה שכזו... יש המון מקום ללמוד מהם, ולהתפתח בהתאם לערכים אלו או חלק מהם ובה בעת לדעת שגורלנו אינו קשה כשלהם: תמיד יש לנו מענה רפואי מתקדם, בית בטון, רובנו לא פגשנו זאבים או אמריקאים ("Indians"). לצערנו, החשש והמניע העיקרי שלנו הוא כסף. שלהם הוא מוזיקה, הכינור של אבא לאור המדורה.
פסיפור מדהים! קשה מאד שלא להתאהב.

מתוק, מעולה! אני שוב מביעה את דעתי לגבי כמה ספרים ישנים הם מעולים רק בגלל התמימות והזכות שיש בהם!
סיפורם הו\שובה של לורה ומרי עם האינדיאנים, השכנים המרוחקים, הכלב האהוב ושאר חלקי הערבה מצחיק, פשוט ומעיניין.
למי ששאל - זה מומלץ!