לפני שתתחילו לקרוא את הספר הזה לדעתי טוב תעשו אם תגיעו להחלטה קודם איך אתם רוצים לקרוא אותו, ואומר כספר עיון או כספר קריאה? כספר עיון תגלו שהוא מציג תמונת מצב אפשרית בעולם הרפואה, בכדי לא להרוס לכם אני לא אגלה לכם במה מדובר מעבר למה שתוכלו לקרוא בגב האחורי, אבל כולי תקווה שלא הרבה רופאים נאלצים בעל כורחם למצוא את עצמם במהלך כל שנות הקריירה שלהם ניצבים בפני דילמה נוראה שכזו.

כספר קריאה מעניין ללמוד את המצב ולראות את השלכותיה, בלי להיות מעורבים ממש, אבל לא מן הנמנע שאפילו כקוראים תעבור בראשכם המחשבה אם חלילה בכל זאת התבקשתם להתערב איך הייתם חשים. אולי לא בכדי בעמוד האחרון של הספר המעורבים בה נותנים את דעתם.

קחו את הספר כתוספת לכל הסדרות הדראמה, כמו "האנטומיה של גריי" ואולי מכיוון שדווקא סדרות דראמה ישראליות כאלו עוד לא נוצרו גם כסוג של תחליף. אני מקווה שבשלב מסויים יהיה בכל זאת מי שיקח ויעבד את הספר לסרט, ושלא לדבר על זה שכמובן דן שינמן עורך דין במקצועו יכול לשמש כיועץ מקצועי כאותם יועצים לסדרות בחו"ל. כמי שמתעתד להיות מזכיר רפואי ובהמשך לימודיו יתחיל ללמוד גם על חוקי משפט שונים אני חושב שבזכות הקריאה בספר המרתק הזה הצלחתי ללמוד משהו.

מי שרופאים נתפסים בעיניו כ"מלאכים בלבן" יתקשה אולי לקרוא את הספר שאינו מציג את הרופאים ככליל השלמות, אך יחד עם זאת בל יטעה שהוא אינו עושה חסד עם העוסקים במלאכת הקודש הזאת שנקראת "רפואה". אני מקווה שיהיו לספר הזה כמה שיותר קוראים, כי הוא כאמור מגלה שבחיים (למרות שלפעמים הסיטואציות לא קלות) כדאי להשתדל ולנהוג בסובלנות.

הג'אנר הספרותי הזה לא מנוצל מספיק ולדעתי שינמן יכול להמשיך ולכתוב עוד ספרים מרתקים כאלה שיעלו כל מיני סוגיות אחרות. העלילה בספר סבוכה אך הכותב מטיב לייצג את התמונה השלמה שלה. כלכך רווח לי שהספר הסתיים כמו שהוא הסתיים, אבל בכל זאת הצטערתי שנאלצתי לסיים את הקריאה בו שחפשתי ספר דומה לו ומצאתי את "משבר" של רובין קוק.

ספר ביכורים של עו"ד דן שינמן הוא רומן מאתגר מחשבה. הסופר אינו חושש להישיר מבט אל ההתמודדויות הקשות והחשובות ביותר בחייו של כל אחד מאיתנו. זו
דרמה סוחפת שמכניסה את הקורא בסודם של שני עולמות שונים וסוערים - עולם החוק ועולם הרפואה. בשני העולמות הללו מוטלים גורלות אדם על כף המאזניים.

הספר לא בבעלותי – אך למי שמעוניין לרכוש לעצמו בהחלט ספר מעניין ומומלץ.

דן שינמן מציג דילמה סבוכה מצד אחר להחיות חולה ומצד שני להמיתה וכל זה בהחלטה של רגע.... הפרופסור/ ד"ר הוא לא אלוהים אבל הוא האדם שצריך לקבל את ההחלטה באותו הרגע.
זה מה שגם פרופ' אסף זוסמן עשה, אם זה טוב או לא זה נתון לשיקול דעתו של הקורא.
לדעתי במקרה הזה אסף פעל נכון,לאור גילה ומצבה של החולה, קטונתי אומנם אבל גם אני הייתי פועלת ככה.
בשנים האחרונות נתקלתי במוות מספר פעמים של אנשים צעירים ושל אנשים מבוגרים, מוות שארע כתוצאה מפיגוע ומוות של חולי וזקנה.
את המוות של החולי והזקנה היה לי יותר קל לקבל,אדם שנפטר בגיל מבוגר, שהספיק למצות כל רגע בחייו לעומת בחור בן עשרים פחות כואבת לדעתי.
למרות שלא בטוח שהמילים האלו מתאימות או נכונות- מוות זה מוות, תהליך ידוע מראש מהשניה הראשונה לחיינו.
המקרה של המטופלת של אסף ותפקודו היו נכונים, הוא מנע סבל מיותר של אשה מבוגרת, לא בגלל שלא רצה לטפל בה אלא בגלל מצבה הרפואי שהוגדר במונח הרפואי כחסר תוחלת.
הכותב משתף אותנו גם בדעתו על ההתקדמות הטכנולוגית שעבר העולם מימיו של הרצל ועד היום, מיותר ומסורבל מעט אבל בסוף הספר שהכל מתחבר נותן עוד נקודות למחשבה.
גם השפה הגבוהה שבה בחר הכותב נקראת לעיתים ונראית כמתחנפת ומעין סוג של יותר מדי אינפורמציה.
לסיכום, כשפיית המשאלות נותנת לכם משאלה אחת..... תבקשו בריאות, הכי חשוב.

ספר לא זורם ולא מעניין. פרופ' חומסקי מתאר ומספר על הרצל מעבר למצופה עד כדי כך ששכתי באיזה ספר אני קוראת האם ניתו לב פתוח או הרצל. לדעתי אפשר לקצץ בפרטים ולכתוב יותר קולח ומעניין.
ספר רדוד.

מוזר לי לעזוב ספר באמצע, אבל כך המצב עם "ניתוח לב פתוח". לא כי הספר כל כך נוראי, ולא כי אין לספר או לכתיבה פוטנציאל. פשוט מאוד, לא מימש את הפוטנציאל של הספר והעורכים לא עשו עבודה כמו שצריך. אני אסביר.

הצלחתי להגיע לעמוד 130 מתוך 370, אבל אין לי תחושה שהתקדמתי כל כך בספר. למה? כי 100 מתוך העמודים האלה היו די מיותרים. אמנם דן שינמן מנסה לבנות את דמויותיו ולתת לאסף להיות קצת יותר אמין, הוא מכניס אותנו לפרטים וסיפורים שמרגישים מיותרים. זה לא רק עניין של שעמום (אבל גם זה), אלא יותר שהכל מרגיש מרופד מאוד. לא תחושה טובה בספר באורך נורמלי. היו יכולים לקצר, לקצץ, לצמצם ואולי היו יותר הצדקות להמשך קריאה.

בנוסף לכך, מאוד לא התרשמתי מהצורה בה שינמן כותב דיאלוג. לכל הדמויות יש מן פוזה כזאת, מדברים בנאומים ארוכים מאוד, בשפה קצת לא אמינה. קשה להרגיש קרבה לדמויות שלא נשמעים כמו בני אדם שבאמת מכירים. לצד הכתיבה הקצת לא זורמת של שינמן, הדיאלוג צורם מאוד.

האם היו דברים שאהבתי? כן. רגעים. התעניינתי מאוד בהתחלה, ואם היה אפשרות להבין מהתחלת הספר את כיוון הסיפור במקום כל הקשקושים שיש, אולי היה ל"ניתוח לב פתוח" סיכוי. איך שזה עמד עכשיו, לא הצלחתי לסיים, ולא מתוך חוסר רצון או חוסר עניין. על ספר כזה פשוט אי אפשר להמליץ.

בסך הכל ספר נעים לקריאה למרות אורכו המשתרע על 377 עמודים. ציפיתי מעו"ד שינמן כמי שבקי ברזי מערכת השפיטה שייתן דווקא את המשקל בספר על תהליך ניהול המשפט ופחות על בניית הדמויות הלא כל כך נחוצות לעלילה.אני הייתי דווקא פותח את הספר בכתב האישום על גרימת מוות ומחזיק מכאן את הקורא במתח עד סוף הספר.

ספר שיש בו חומר גלם טוב, אבל הוא אינו זורם.
המחבר הוא עורך דין וככזה הוא מחויב לדיוק משפטי.
בספר הוא היטיב להראות את הגורמים לתהליכים משפטיים, שלא תמיד קשורים לשיקולים עניניים.

מאידך הספר לוקה בפירוט יתר של עובדות שחשובות למשפט אמיתי אבל לא לסיפור שוטף וקולח.
הצגת הגיבורים מפורטת מדי . היתה לי הרגשה שעוד מעט אני אקבל אותם לעבודה בתום הריאיון.
גם העלילה המשנית של פרופסור חומסקי והרצל מיותרת ומסיטה את תשומת הלב מציר העלילה המרכזי.

ועם זאת עו"ד שיינמן אל תתיאש המשך לכתוב. אני בטוח כי הספר הבא יהיה יותר ספרותי וקולח.

ספר חובה, מרגש, מרתק, מדהים, ספר חזק מאוד
מחכה כבר לספר הבא של דן שינמן.

נעזב מחוסר ענין. שטוח ורדוד. עלבון לאינטלגנציה