ביקורת ספרותית על לילה ולואיס מאת חגית גרוסמן
ספר טוב

---

סיפור אהבה של שני אמנים צעירים, לילה ולואיס, שנאבקים על הזכות להתקיים וליצור בארץ ישראל החומרנית של ימינו.
ספר איטי מאד ולא קל לקריאה. הוא מביא לנו את זעקת האמנים על חייהם הלא פשוטים במטרה להתפרנס מיצירותיהם.
לילה ולואיס היכירו כשהיו סטודנטים לספרות ומהר מאד עברו לגור יחד. לילה כותבת שירים ובעלה אוהב מאד לקרוא ספרים. לזוג נולדת תינוקת והם נאלצים לעזוב את דירתם השכורה בגלל קשיים כלכליים ולחזור לגור בדירת ילדותה של לילה.
לואיס עובד קשה בעבודות מזדמנות (במטבח של בית קפה, בספרייה) בכדי לפרנס את שניהם. הוא היחיד שעובד והוא מרגיש שהוא מקריב את אהבתו לספרים למען בית, אישה ומשפחה.
לילה מרגישה לכודה, שהחופש נלקח ממנה, שהיא לא מגשימה את עצמה אם היא לא תכתוב שירים ותתפרנס מזה.
בשלב מסויים היא מנסה לעבוד במשרה פקידותית אך כבר באותו יום היא עוזבת, אחר כך היא עובדת כחוקרת תאריכי הסטוריים בספרייה אבל היא לא שלמה עם עצמה.
לילה שונאת את העולם החומרי של ימינו, עם הטלוויזיות השטוחות והמחשבים. היא שונאת כסף ובנקים. היא מכנה את הכסף "חרא" וכשהיא באה לבנק היא שואלת: "כמה חרא יש לי בחשבון החיסכן שלי?". היא מכנה את מנהל הבנק "לוציפר" וטוענת שבגלל אנשים כמוהו, משוררים נחשבים לבטלנים כי הוא מעדיף אנשים שיש להם תלוש משכורת קבוע.
לאט לאט יחסיה עם בעלה מתקררים, הם מתחרים זה עם זה על הזמן הפנוי שלהם לחשוב וליצור, ואז היא עוזבת את הבית המשותף שלהם וחוזרת לגור עם אמה. היא מואסת בחיים ואף שוקלת להתאבד עד שהיא מוזמנת לפסטיבל משוררים באוקראינה וקצת מתעודדת. במלון באוקראינה היא בוכה מרוב געגועים לילדתה, לארתה ולספרייה אך גם חווה כמה רגעים מאושרים כשהיא עולה לבמה ומקריאה שיר בעברית ומקבלת מחמאות.
בעמוד 194 ישנו ציטוט מדבריה של לילה לבתה שבעצם מסכם את הדבר שהיא מאמינה בו: "אל תפחדי לנהוג על פי הטבע שלך, הטבע הפנימי, רק זה יוביל אותך אל חיים אחרים ושלווים, רק ההליכה בדרך שלך ... התנגדי לכל מה שאינו טבעך הפנימי".
הספר כתוב בצורה פיוטית, איטי מאד, לא קל. אני אישית פחות מתחברת לכתיבה כזאת ולסוג זה של ספרים אבל אני בטוחה שרבים יאהבו אותו ויתחברו אליו. לשיקולכם!

» ביקורות נוספות של תושיק
» ביקורות נוספות על לילה ולואיס