את הספר הזה קראתי לאחר שסיימתי את ספרם של בני מוריס ודרור זאבי "לילה ללא סוף" (שמסיבה לא ברורה אינו מופיע באתר הספריה).
הספר של בני מוריס וזאבי הוא מחקרי. ארמונות בחול הוא ספר שאמור להיות רומן היסטורי, מבוסס על עובדות.
אז כמו בשואה "שלנו" - גם על השואה הארמנית ניתן לומר ש"זר לא יבין זאת". הרשעות, הזוועה, הרציחות, חוסר הערך של חיי אדם, אונס ושוד כמהלך יומיומי שעושה כמעט כל אחד... אלו ארועים שמתקיימים רק במציאות הזויה של שואה והשמדת עם.
והקבלה והשתיקה של הנרצחים אן הנאנסות - לא ברורה. לא אצל הארמנים ולא אצלנו.
אבל חשוב מאד להבין שהמציאות הזו הייתה. ואסור להתעלם ממנה.
הסופרת בנתה לנו סיפור שלוקח בעיקר את הצד האנושי מעל ומעבר לארועים הנוראיים, אבל גם עמוק, בתוך כל הזוועות. סיפור שיש בו אהבה וחיפוש והרבה שתיקות.
הסיפור יפה וכתוב לא-רע, אבל הכי חשוב זה שהספר הזה מעלה מהזיכרון והשכחה את סיפור השמדת העם הארמני.
לא קל, אבל שווה בהחלט לקרוא.

פעמים רבות תהיתי כיצד לספר שואה? במספרים? ( הארמנים קרוב ל 800,000 היהודים שישה מיליון, הקמבודים קרוב למיליון, הרואנדים...), מה זה בעצם אומר?
והנה הספר הזה מספר על השואה הארמנית, במקום אחד, חאלב (כיום בסוריה, בעבר חלק מהאימפריה העותומנית), על משפחה אחת , פטרוסיאן, על הקורות אותם , ומשפחה של מתנדבים אמריקאים לעזור לארמנים.
הספר חובט חזק בבטן.
קל יחסית לנוד בראש כאשר רואים סירטון של עריפה. קשה יותר לקבל תיאור עריפה של שש נשים ארמניות , בצעדת המוות ,בזו אחר זו כשהן קשורות ערומות לעמודים, כהוכחת גבריות של טורקים.
כהרגלי , חיטטתי בגוגל ולהפתעתי נתגלו לי מספר עובדות היסטוריות:
א. הטבח הארמני קרה על ידי התורכים הצעירים, שכידוע ניסו להכניס את תורכיה לתרבות האירופאית.
ב. השואה הארמנית היתה ניסוי מורחב, קדם חרושתי, בטבח עם מודרני, בעל כל הסממנים ששוכללו על ידי הגרמנים בשואה. כולל שימוש באוכלוסיה מקומית, דמוניזציה של הארמנים, ותיקון חוקים שמאפשרים את ההשמדה.
ג. חוסר התגובה של העולם, היה זרז שהנאצים הפיקו ממנו לקחים.

כל זה כאמור הרקע.
ההתמקדות של הסיפור במשפחה אחת ותיאור הקורה מסביבה, תוך הבאת סיפור פשוט, בלי התחכמויות ספרותיות, הוא הנותן כוח חזק לעלילה.
הסיפור מובא על ידי נכדה שמשפחתה פטרוסיאן והיא המנוע שמגלה את קורות המשפחה.
יש מתח עצום בסיפור בצד תיאורים קשים של רעב ומוות.
חלק מהתגובות אל הארמנים בארה"ב, דומה לזה של היהודים. הסופרת מקדישה לזה פרק בשם "אתם".
במקרה של הארמנים: אתם חרוצים, עשירים ומוכשרים וכו וכו.
לעיתים מצב של פוסט שואה מנוצל גם בתוך המשפחה: האם בשלנית גרועה וכשהילדים אינם אוכלים או מתחמקים מאכילה היא מפטירה :"יש ילדים ארמנים גוועים מרעב". האב מתקומם ואומר לה שכדאי שתביא דוגמאות מקמבודיה וממקומות אחרים.הוא ראה בזה "כתם של קורבניות".
הספר כתוב יפה למעט הסיום שהוא מעט הוליוודי. וחבל.
איני חושב שהסיום מעיב על הרושם שהספר עושה.

כתיבה יפה וזורמת.
סיפורה של אליזבת אמריקאית היוצאת לסוריה במלחמת העולם הראשונה במטרה, לעזור ברצח העם הארמני.
אליזבת פוגשת את ארמן בחלב-סוריה. הקשר ביניהם מתהדק למרות שאליזבת יודעת שארמן נשוי.
הדגש בספר הוא בעיקר על השואה הארמנית, כמו כן, גם סיפורם של אליזבת וארמן עם דמויות נוספות בסוריה.
הסיפור מסופר מפיה של לורה נכדתם של אליזבת וארמן. לורה מגלה תמונה, ולאחריה יומן ומכתבים של ארמן ואליזבת שנמסרו לארכיון הארמני, לורה מנסה להרכיב את הפזל ולהבין את קורותיהם.
מעולם לא נתקלתי בספר שנכתב על העם הארמני,ובטח שלא על טבח בעם הארמני. למרות שלדעתי יש לזה חשיבות היסטורית למרות האירועים המזעזעים המתוארים בספר. הטורקים הכחישו את השואה הארמנית. לאחר מלחמת העולם הראשונה הם לא חמקו מהעוול שגרמו לעם הארמני.
סה"כ ספר נחמד. התאכזבתי מסופו, הייתי רוצה שהסופר יספר ויפרט מה עלה בגורלם של העם הארמני לאחר הטבח.