מר חלום חוזר, וביחד איתו, ניל גיימן מכה שנית. בקומיקס מרתק יותר, מורכב יותר, וכן, אפל יותר. כי זה אפשרי. מתברר.
קודם כל, אחרי השם "ניל גיימן", שלמדתי להעריך מאוד, אחרי שמישהי שאני מכירה דיברה בשבחיו שוב, ושוב, ושוב, ושוב, ושוב, ועוד כמה פעמים אחרי זה, מעורבלים עם ההערכה מהקומיקס הקודם, ציפיתי למשהו נהדר, וגיימן לא סתם עמד בציפיות, הוא קפץ הרבה מעבר לציפיות שלי.
ההתחלה הייתה מעורפלת. שום דבר שקשור אל סנדמן יקירינו. שכל דבר שאומר מתוכה יהיה ספוילר טהור, ולפיכך, אני מעדיפה להשמיט אותה.
לאחר זמן קצר, בואו נחזור לשנייה למר חלום – שעדיין מחפש אחר האבן שלו. המציאה המיוחלת סוף סוף הגיעה, אבל היא פותחת דלת לעולם של צרות וכאוס. הבהרה של מה קורה אם תתן לאדם שליטה בכוח אדיר. טוב, התוצאה של זה היה רומן גרפי מבריק וחולני במקביל.
אוקיי, אני חושבת שלגיימן מגיעות מחיאות כפיים. הביצוע המעולה של הקומיקס הזה פשוט הפך אותו לאחד מהדברים היותר מחרידים ומדהימים שיצא לי להיתקל בהם. הוא מעיק, עוצר נשימה, ומשחק לכם בקרביים. גיימן לא מפחד לעבור את הגבול בין אכזריות לשיגעון, והוא מבצע את זה בצורה מעולה ברומן הגרפי, אם כי, היא הייתה מבין הדברים היותר מחרידים שיצא לי לראות – שמעתם על THE WALKING DEAD? יצא לכם לראות/לקרוא את החלק עם הסוס? זה היה פשוט מחריד. אבל הקטע המחריד בו זומבים מעכלים את המעיים של סוס גוסס היה שום דבר לעומת הזוועות שהתרחשו פה. לפעמים הרגשתי שאני לא יכולה לעכל את מה שקרה שם. זה הרגיש זוועתי מידי.
אני מרוצה. אני חושבת שגיימן מימש כל פוטנציאל אפשרי. לאורך כל הקומיקס הוא שמר על בניית המתח ואפילו לא פרק את כולה בסופו. רואים שהוא יודע מה הוא עושה. רואים שהוא גם מצוין במה שהוא עושה.
לסיום, אומר שיש דברים כל כך טובים בעולם הזה, שהם לוקחים לנו את כל המילים מהפה. במקרה שלי, ילדה שאוהבת לדבר המון, גיימן חצי השתיק אותי D:
וכמו שאמרתי קודם. אני מרוצה. מאוד מרוצה.
