ביקורת ספרותית על תימהון רדיקלי מאת נורית עילם
ספר טוב

---

מהפכנית רדיקלית מעוררת תימהון

תמיד ריתקו אותי הנשים במהפכה הצרפתית, החל מדמותה הטראגית של המלכה מארי אנטואנט שייצגה את העולם הישן והאטום, כמי שיוחסה לה אמירה אומללה שמעולם לא אמרה, " אם אין לחם תאכלו עוגות ", לאורה של האמירה נוצר זעם מהפכני, שהוביל את הנשים למחאה על מחירי הלחם הגבוהים, ושחיתותה של חצר המלוכה. בסתיו 1789 נטלה אישה צעירה תוף והובילה את מצעד המחאה של מאות נשים לארמון ורסאי. נשים אלה שיצאו לרחובות פריז להפגין הציתו את המהפכה הצרפתית.המחאה הזאת שייכת למרחב הפיזי של העיר אותו כבשו נשים, בנות המעמד הנמוך שהפגינו מצוקה בסיסית משולבת באלימות ובוטות.

המרחב השני והמשלים של המהפכה הצרפתית, הוא של המלים והרעיונות, השתלבו בו נשים בנות המעמד הבינוני, שכתבו מאמרים, או שהיו חברות במועדונים פוליטיים. פעילות המהפכה פעלו חרף התנגדות הנהגת המהפכה, שראתה את שיתוף הנשים בפעילות פוליטית, כלא נורמאלית, הנשים הוצאו באופן מפורש מתהליך הייצוג, ועל כן נשים שלקחו חלק במאבק, היו לא רק מהפכניות, אלא פורצות דרך, ככאלה שנאבקו על עצם שיתופן במהפכה עצמה. למרחב הזה שייכת אולאמפ דה גוז', מהפכנית והוגה דעות פוליטית, בדמותה עוסק הספר תימהון רדיקלי.

איך אישה הופכת להיות מהפכנית, כמי שייצגה נקודת מבט נשית ? למעשה חייה של דה גוז' הם מלאי סקרנות וצימאון להשכלה ולאמירה אישית. עולם של השכלה ומהפכה שהוביל אותה לניסוח פילוסופיה פוליטית ייחודית הקוראת תיגר על הגדרות שלטון המובנות מאלו, באמצעות יצירת תימהון רדיקלי כלפי המציאות, המעורר חשיבה מחוץ לקופסה, לפוליטיקה אחרת, המכוונת למעורבות מהפכנית, המשנה רגעים של היסטוריה ישנה לחדשה על ידי המעשה בהווה.

דה גוז' אישה מרתקת, הייתה לדמות מבוקשת בסלוניים התרבותיים של פריז, ידה הייתה בכול, היא כתבה מאמרים, מחזות, כרזות, או רומנים בלהט מהפכני, במטרה של עיצוב מציאות שונה. אישה שחייה חיים אישיים תוססים, היו לה מספר מאהבים בוגרים שתמכו בה כלכלית, הסדר שהיה מקובל בעת ההיא, הוא לכאורה מנציח את מצב תלות האישה בגבר, או מעניק חופש בעצם השתחררותה מבעלות של גבר אחד עליה, סתירה שתייצג את חייה כמו גם את משנתה הפוליטית.

לדה גוז' הייתה תפיסה פוליטית מוסרית הרואה את האדם במרכז בתקופה שהמהפכה אבדה את האנושיות. היא שללה את זכות ההוצאה להורג של הדיקטטורה המהפכנית, שהפכה את השימוש בגיליוטינה, לאחד מסמליה. אך מצד שני היא צידדה בהוצאתו להורג של לואי ה- 16, סתירה מעוררת תהייה. דה גוז', עצמה הפכה לקורבן הגיליוטינה, כאשר העלתה את אפשרות המלוכה החוקתית כאופציה שלטונית. העיסוק בשלטון ובסמכותו ליטול חיים הטרידה את דה גוז', היא חיפשה למעשה, שלטון שירכוש את כוחו מהסכמה הדדית בין שולטים ונשלטים כבני אדם, שלטון אנושי, ולא שלטון שאחד ממוסדותיו הוא עמוד התליה, המייצג עריצות שלטונית.

גולת הכתרת של דה גוז', ביקורתה את החוקה הצרפתית המהפכנית שלכאורה הושתתה על שוויון בני האדם, אך למעשה היא לא העניקה שוויון לנשים, על כן היא נסחה את המסמך "הצהרת זכויות האישה והאזרחית" המהווה דרישה לשוויון זכויות לנשים. הצהרת הזכויות, מוקדשת למלכה מארי אנטואנט, עובדה המעוררת תהייה, האם דה גוז' מהפכנית ומלוכנית בו בעת, כלומר לא ממש רדיקלית. זכות ההצבעה לנשים התקבלה בצרפת רק למעלה ממאה וחמישים שנה לאחר כתיבת הצהרתה של דה גוז', עם קבלת חוקת הרפובליקה הרביעית ב- 1946. בראיה לאחור מתברר כי, דה גוז' חשבה במושגים של חזון פנמניסטי פורץ דרך, כ- 200 שנה לפני שהשיח הזה היגיע להבשלה.

הספר אותו כתבה נורית עילם, מהווה עיבוד לעבודת הדוקטורט שלה. הספר כתוב בשפה מאוד גבוהה, הוא אתגר לקורא הסביר. ספר המיועד למתעניינים בהגות פוליטית, ובקו התפר שבין פילוסופיה, פוליטיקה, היסטוריה ורב תרבותיות. קן תפר מרתק, המורכב מתחומי עניין רבים, כמו ספרות או מחזות מגויסים של תקופת המהפכה, הספר משתמש בכלי ניתוח המבוססים על הגות פוליטית והיסטורית המתייחסת למונחי זמן ומרחבי התרחשות היסטוריים, שיח מעניין ומאתגר.

דה גוז', הותירה משפט אחד הנחקק בזיכרון, ומשקף יותר מכול את דמותה כמהפכנית, " לאישה הזכות לעלות לגרדום, חייבת להיות לה גם הזכות לעלות לדוכן הנואמים".

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על תימהון רדיקלי