ביקורת ספרותית על חלומות פרטיים מאת רוז טרמיין

---

לא נהניתי במיוחד מהספר, להבדיל משאר הביקורות האוהדות שפורסמו פה. אומנם העלילה די מעניינת, הספר קריא וסיימתי את כולו, אך גיבור הספר עצבן אותי ולא יכולתי להזדהות עימו כלל. לב- הדמות הראשית בספר, הוא כביכול דמות שניתן להזדהות איתה ולרחם עליה בקלות. הוא מתייסר מגעגועים לאשתו שנפטרה ממחלה קשה, מתגעגע לביתו הקטנה ולחברו הטוב שנשארו בכפר עני ברוסיה ואילו הוא עצמו עובר ללונדון כדי להתפרנס ולשלוח כסף למשפחתו. הוא אדם חרוץ, שנאלץ לעבוד בעבודות קשות ולחיות בצמצום. בשונה מביקורות הקוראים באתר על הספר, לא מצאתי בספר כלל אופטימיות או קטעים מצחיקים ולא אהבתי את דמותו ה"לוזרית" של לב. בכל דף ודף לב מתואר כאדם שלא מפסיק לעשן ולשתות. בכל רגע הוא מחטט בכיסים למצוא סיגריות. כאשר הוא לא מוצא אחת- הוא ממש נכנס ל"קריז". ההתנהלות שלו באירועים חברתיים היא נוראית וחסרת טאקט- הוא מעליב אנשים בלי סוף, עוזב באמצע ואפילו נעשה אלים. יש לו מצבי רוח הפכפכים. לב מוקף באנשים שרובם טובים אליו ומנסים לעזור לו, אך הוא כפוי טובה. לא התרשמתי כלל מסיפור אהבתו לסופי- לדעתי הוא רק חשק בה מינית ולא יותר מכך. תיאורי החלומות של לב שעממו אותי במיוחד.
שמו של הספר בעברית הוא סתמי למדי, ושונה מהשם המקורי, וגם עטיפתו לא מתאימה במיוחד לתוכנו (רוב הזמן לב שולח רק מעטפה קטנה עם כסף).

» ביקורות נוספות של יסמין
» ביקורות נוספות על חלומות פרטיים