זה אחד מהמחכימים, החשובים והמרגשים ברומנים ההיסטוריים על התהוות מדינת ישראל. הרומן מלמד גם הרבה על יחסי בני נוער זה אל זה באופן כללי. איני רוצה לחזור ולכתוב מה שאפשר לקרוא בביקורות חיוביות אחרות על הספר, וגם לא לתת ספוילרים. לכן אוסיף רק, שמבחינתי, אני רואה בספר כרך א׳ של טרילוגיה, שמכילה גם את ״רון וג׳ודי״ ואת ״המסמר האחרון.״ אני ממליץ לקרוא אותם בזה אחר זה.

נקלעתי לספר כשעיינתי בהנחיות ושאלות מכוונות לתלמידי תיכון על קטע מן הספר שבו סוזי מהמעברה מופיעה בכיתה וטורפת את עולם הערכים של הנוכחים , כולל המורה הקשוח. ( לא להתבלבל, עולם ערכים).
הלכתי לספריה ושם נתקלתי בתגובה: "אבל זה ספר לנוער".
התגובה שלי , מבלי שקראתי את הספר, היתה.." יופי, בעירנו, אם מישהו עובר את גיל 18 הוא חייב ברישיון לקרוא ספרים לקטינים".
התברר כי התגובה של הספרנית ,היתה תמיהה על הרצון שלי לקרוא ספר מגיל זה, שאינה שכיחה במחוזותינו.
מין סיווג גיל קורא -ספר.
אחרי הקריאה הבנתי כי אולי אני מחמיץ עולם שההסתכלות עליו כבוגר, שונה ומשלימה.

לא התאכזבתי: הספר הוא חוויה שמציבה אנדרטה לתקופה. ואולי צריך לחזור ולקרוא ג'אנר ספרות ילדים ונוער כשהוא איכותי. לא להתבייש.
הסיפר מתייחס ומביא קבוצה מרוכזת של נושאים:
- המעברות.
- הגזענות העדתית.
- המיפלגתיות (מפאי- מפם ולא חלילה כל מיני מפלגות אחרות).
- מגפת הפוליו וזאת בטרם גילוי החיסון של פרופסור סאלק (זוכרים??)
- הצנע והשוק השחור על צרכניו ודרכי הזנתו.
- הריבוד בכיתה , תחרות ומנהיגות.
- שורשי העלבון העדתי.
- הכי חשוב בעקבות הסעיף לעיל: שורשי הפיתרון.
- ולבסוף כוחה של הנקמה, רודנות גם במיקרו קוסמוס כמו מושב נטעים ובית הספר.

הכתיבה יפה, תמציתית,והותירה אותי ברושם אדיר: הדמויות מתוארות במידות הנכונות, אין בהן התחנפות לקורא ,אפילו לקורא הצעיר. קצב נפלא ודינמיות של עלילה. היא מביאה את ניחוח הפרדסים של שנות החמישים,את ההליכה חסרת הדאגה לבית הספר, משחקי הילדים ועוד ועוד.

כמה מסקנות עולות מהספר.
היום באים בטענות לכותבים או הטוענים לעוול בקיפוח החברתי, "מה אתם רוצים גם אנחנו כשעלינו ארצה, היו ביצות, היה לנו קשה, נלחמנו ל מקום עבודה וכו וכו".
על האשמה זאת יצחק נוי אומר שהיא מצג שוא .
בשם השיוויון, הוותיקים הרחיבו את יכולותיהם. אמנם, תופעה זאת היתה מוכר לעולים (כאן מדובר בעולים ממרקש).
גם בארץ מוצאם היו הבדלים מעמדיים וסוציאלים עצומים. אבל הפגיעה הקשה ביותר היא, חוסר האמון וביטול כמעט מלא של ערכים של העולים על ידי האוכלוסיה הותיקה.
את גידול הפול ליד הבית במעברה, מבטל המספר בספר כדבר פרימיטיבי. הרי הם יכלו לגדל תפוחי אדמהI!! .
עד שאגרונום (מהנדס עגבניות), מסביר כי הערך התזונתי של פול גבוה מתפוחי אדמה ורק העולים מאירופה, הם שדחפו את תפוחי האדמה מתוך יהירות מלווה בבורות והשענות על המוכר.
תושבי הכפר הוותיקים אינם מאמינים כי מישהו מהעולים היה מכונאי מדופלם, או משחזר רהיטים עתיקיםבמרקש.
אותה התנשאות פוגענית היתה גם בזה שלא טרחו להבדיל בין מרקש למרוקו ( הלא בעינינו זה אותו הדבר?)
הם גם לועגים לסולם הערכים של העולים בסצינה מרשימה:
רוכל שמכר ממתקים בהקפה , נפטר ואין לו יורשים.
נשאלה השאלה בקרב הילדים מה לעשות עם החובות אליו.
ילדי המעברה הציעו לקנות נרות נשמה לעילוי רוחו של המת ולפייס אותו שלא תזיק.
הוותיקים מציעים לתרום לקרן קיימת כי היא גואלת הארץ.
מתפתח דיון לעגני כלפי בני המעברה. ולבסוף מתקבלת פשרה מסויימת.
ילד מעברה בשם שלום אומר :"אני לא אתרום לנרות נשמה ולא לקרן קיימת, כי שניהם גוזלים אותנו", הוא מצביע על מכוניות הפאר, הנסיעות באונית בתנאים נוחים מאוד של אנשי קרן קיימת. ועוד.
אני חושב כי הנושא מוכר היום ביתר שאת, קרן קיימת כבר נכנסה לחדשות בנושאים אלו, היא לא המציאה את הנהנתנות רק עכשיו.
כדאי לקרוא ספר זה מחדש ולוא רק להביט בניואנסים. ולראות כי סדנא דארעא חד הוא, גם במרחב וזמן.
יש קטע אחר שבו , משה, אחיה של סוזי משוחח עם יפתח בן המושב הותיק.
משה מוציא את הסכין ואומר" אני מרוקאי סכין".
אומר לו יפתח: "זה לא סכין, אלא אולר"
שואל אותו משה "אז למה קוראים לי "מרוקאי סכין" ולא "מרוקאי אולר?".
עונה לו יפתח: "כי נוח לך עם ההגדרה".בהמשך מובן כי זו דרך מוצא כדי להתקיים ולהתבטא.

ממליץ לחזור לספרים כאלו שהם ספרים ללא גיל.

הספר היה בין חבילת ספרים שלא התכוונתי לקרוא, בטרם אסלקם מעל מדף הספרים ואחלקם לנזקקים, העפתי מבט נוסף, ועיני נחה על ספר זה, יצחק נוי, אני מכירה אותה משנים מהקשבה לרדיו בשבתות, עד כמה אני אוהבת להאזין לו כאשר יוצא לי, שווה לקרוא מה הוא כותב אמרתי לעצמי. מעבר לכך כאשר שקעתי בתוך הנושא, חשבתי כמה יפה לזכות בחלק מן החוויה, בסביבתי לא היו עולים חדשים, לפחות אני לא החשבתי את אלו שעלו למדינה בשנה בה אני נולדתי כעולים חדשים. המעברות שהיו בעיר מגוריי, שבזמנו הייתה מושבה, היו מרוחקות ממני. נכון, מרוקאי סכין ורומני גנב, היו שגורים בשפת היום-יום, אבל מעמד העולים החדשים לא חדר לשגרת חיינו. הקומבינות יכולות להיות די דומות למה שהולך היום, אם רק נפשיט מעליהם את הבגדים. אני מקווה שספר זה יחזור למדפים ושיקראו אותו בני הנוער של היום כדי שילמדו משהו על המחסור שהיה קיים באמצע המאה שעברה, ועל עושר החיים שנבע מתוך הערכים שאיני יודעת כמה מהם שרדו עד היום.
השפה כתובה בגובה העיניים, פורסם לפני שלושים שנה, אבל הכתוב עובר כנכון להיום גם כן.

כשסימתי לקרוא חשבתי, כמה חמוד, ממש צמר גפן מתוק.

החלטנו להכין להצגת סוף השנה של כיתה ו' הצגה שמבוססת על הספר.
אני כבר לא זוכרת את שמות הדמויות אבל כן אני זוכרת שגילמתי את הנער שמשחק בכדור עם חברים,והכדור נזרק לו אי שם !
וזה לא היה סתם כדור-זה היה כדור מאמריקה חח !
אבל הספר באמת מראה את ההפליה שהייתה במעברות,ומלמדת אותי לפחות מה המחיר למילה או שתיים לא במקום שנזרקות לאוויר,הכוח של השנאה שבגללה אנשים נהרסים.

ספר מ-ה-מ-ם-!-!-!
בשביל להבין את הסיפור, ולא לסבול- למספר קוראים סנדו. אני יודעת שזה ספויילר, אבל לוקח חצי ספר עד שמופיע השם שלו.
עכשיו מתחילים הספויילרים האמיתיים:
הסיפור מתרחש בתקופת המעברות. לילדי הקיבוץ הגיעה שמועה שעומדים להקים מעברה בקיבוץ שלהם. אם היו מקימים אותה בכל מקום אחר, אולי היה יותר טוב. אבל לא, הם בונים את המעברה על גבעת האיריסים השחורים. הגבעה של ילדי הקיבוץ.

קריאה מהנה!

נ.ב
הסיפור אינו התרחש באמת, אך התקופה, היחס ועוד דברים שאני לא זוכרת, התרחשו באמת.

ספר לא קל מתאר באופן מאד אותנטי תקופה ומקום.
מתאים לקריאה לבני נוער ולבוגרים כאחד
האם הדמויות ללא קשר עם המציאות?
ספק גדול אולי דווקא כן.
איריסים שחורים פורחים במספר מועט של מחוזות בארצנו והולכים ונעלמים כמו הדור שעליו מסופר כאן.

ספר מיוחד ממש!
על פערים, אהבה, נעורים של פעם ופשטות.
הספר נתן לי להבין עד כמה הפערים החברתיים-עדתיים ניתנים לגישור עם פתיחות ואהבה אמיתית!
הלוואי!

למרות שאני כבר לא צעירה כל כך רק לאחרונה מצאתי את הספר על מדף הספריה של הילדים שלי
הזדהיתי עם הספר כי גם אני באה מהעליה ממרוקו אבל יותר מאוחרת מהעליה של עלית הנוער
ספר מעולה ומרגש..... ממליצה בחום......לכל גיל.

ספר מצויין להיסטוריה במסווה הרפתקאות על הקמת המדינה, קיבוץ ודעות קדומות.
נקודת המבט מתחלפת בין שני גיבורי הסיפור, וזה סיפור אהבה, חברויות, בגרות וגם מוסר השכל.
זרמתי עם הסיפור ובסוף התבאסתי מאוד. אבל ממליצה לילדים, הם לא יתבאסו כמוני :)