הוו הרבה זמן לא כתבתי ביקורת, הנה הזדמנות. הספר אכן שווה חמישה כוכבים.
אז 'אל תסתכלי אחורה' ספר ממש טוב לדעתי.
חברה שלי המליצה לי עליו לפני כמה שבועות והביאה לי אותו, אבל איך נגיד את זה...הייתי עייפה ולא ממש היה לי כוח לשבת ולקרוא, העדפתי סתם לשמוע שירים ולבהות בתקרה ולדמיין שם כוכביםXD
אז כנראה שעשיתי טעות שלא קראתי אותו ישר כשהוא היה אצלי, התחלתי לקרוא אותו בשישי והתאהבתי ^^

בואו נספר קצת על הדמויות הנחמדות והפחות נחמדות ותתאהבו גם.
קרסון- אויי אהובי, חח הוא כזה מתוק, כמובן מין הראוי היה להתחיל מהגיבורה הראשית אבל..
בכל אופן קרסון כלכך כנה, הוא נלחץ לעזרתה של סמי בזמן שכולם הפנו לה גב או החשיבו אותה כמשוגעת, הוא עדיין האמין בכך שכלום לא דפוק אצלה, שהיא חוזרת להיות סמנתה הישנה שהוא הכיר אז..בילדותם. הוא האזין לה וגם כשהטיחה בו את האשמות (אומנם נפגע) עמד לצידה.

סמנתה- זו שמגוללת את הסיפור, תקופה לא קלה עוברת עליה לאחר הטראומה שחוותה.
תוך כדי הסיפור אנחנו מכירים סמנתה חדשה, שונה, הרבה יותר טובה מהקודמת שכולם זכרו, חוץ ממנה.
ככל שאנשים מספרים לה על עצמה ככל שהיא מגלה דברים על התנהגותה בעבר, כך היא שונאת את עצמה יותר ויותר וגם מופתעת מהעובדה שלא ראתה דברים שעכשיו היא הבחינה בהם.

קסי- קסי היא חברתה הטובה של סמי, חברה טובה שרצתה כל מה שהיה שייך לסמנתה, שקנאתה בכל דבר שלה לא היה
החל מהחבר של סמנתה-דל, ועד אביה של סמנתה-סטיבן.
קסי גילתה סוד, סוד שלא אמור היה להתגלות.
קסי וסמנתה היו 'מלכות הביה"ס' ובאותו המידה שהיו ברמה חברתית גבוהה כך גם הרעשות שהן הקרינו הייתה.

יש עוד כמה דמויות חביבות וגם פחות..אבל תכירו אותם שם אם עוד לא קראתם את הספר.

קצת על הספר בכללי-
סמתנה וקסי נעדרות, סמנתה נמצאת אך את קסי לא מוצאים.
סמתנה נלקחת לביה"ח ושם מטפלים בה ונאמר לה שהיא לוקה בשכחת ניתוק, ושזיכרונותיה עדיין נמצאים אך היא אינה יכולה להגיע עליהם.
וכך היא יוצאת לעולם חסרת זיכרונות ומנסה לחיות, לגלות דברים, לנסות להיזכר בשביל למצוא את חברתה אשר עדייו נעדרת.
ככל שהסיפור מתקדם הכל נעשה מסובך יותר, יותר מידי חשדות, האשמות, בגידות.

חוץ מזה הכל מעולה חחח, בסך הכל ספר יפה, מעניין ומרתק (הייתי ערה עד 2 בלילה בשביל לקרוא).
אז מי שעוד לא קרא...למה אתם עוד מחכים?! ביי

אווקי בואו נתחיל בזה שאני מאוד שמחה שלקחתי את הספר הזה, הוא הצליח להוציא אותי ממחסום קריאה ממושך בזמן ששום ספר לא הצליח לעשות זאת.
מארי-אוד מוראי- אני אוהבת אותך!
הסופרת הזאת היא פשוט גאון במלוא מובן המילה, היא כתבה את הספר הצורה הטובה ביותר שאפשר, הדמויות כתובות בצורה מדהימה ומרתקת כל אחת מהן שבתה אותי.
מכיל הרבה ספויילרים היזהרו!!!!
אז בואו נספר לכם קצת על הדמויות-
קלבר: האח האכפתי שתמיד דואג לטובתו של אחיו ולאחר מכן לשלו, הבחור שלא הכיר בחורה בכל 17 שנות חיו שמנסה לחיות את חיו ויחד עם זאת לשמור על אחיו לצידו ולדאוג לו.
קלבר שוכח הרבה את עצמו ותמיד דואג לאחיו קודם.

"בקש ממנו שיחזיר את אחיך."
"אני לא מאמין שאלוהים מתערב בחיים של בני האדם. זאת חשיבה ילדותית."
"בקש מאלוהים שיחזיר לך את פשוט." "אלוהים, תחזיר לי את פשוט," אמר קלבר. הוא צחק צחוק מהול בדמעות. "הרי אני כל כך מסובך..."

כן הספר מלא בהומור, גם כשהוא העציב אותי קצת היה את הרגע המצחיק ממשפט שדמות כלשהי אמרה.

אנזו:כן, הבחור עם המסכה, הוא נראה קשוח וחסר רגישות אבל כל זה קליפה כי עמוק בפנים האהבה מייסרת אותו ללא הפסקה, הוא נראה בטלן אך סוד שמור עימו הרומן היפייפה שהוא שומר בליבו וכך גם במחברת המשבצות.

עמנואל:אויבו המושבע של אנזו, האהובה של אריה שאת ליבה מנסה לכבוש אנזו המתייסר, עמנואל בחור עשיר ומבריק מתקדם בלימודיו אך לפעמיים יכול להיות גס רוח בתגובותיו.

קורנטן:אחיה של אריה, חבר ילדות של אנזו ויחדיו גם מעריצו מבלי לשים לב הוא מגלה שהוא תמיד נתמך בו, הוא רגיש ולמרות חוסר הסבלנות שלו לפשוט עם הזמן הוא מתחיל להבין שפשוט רואה נסתרות.

אריה:"היא התגלמות החן והיופי" הבחורה היפה שאנזו מתקשה לוותר על האהבתה, אך היא לא שלו האחד שאותה השיג הוא עמנואל. אריה עושה החלטות שהיא מתחרטת עליהן לפעמים.

וכמובן הגיבור של הספר (לדעתי)
פשוט: העונה גם לשמו האמית ברנבה. פשוט הוא מוגבל שכלית, מ-פ-גר (בשפתו שלו), אנשים מסתכלים עליו אחרת אנשים לא מקבלים את העובדה שהוא לא כמוהם, שהוא שונה.
גם שותפיי הדירה לא מקבלים אותו בהתחלה ורואים אותו כעוף זר אך עם הזמן הם מבינים אותו ודואגים לו, אני צחקתי איתו אני דאגתי לו אני פחדתי בשבילו אני כעסתי עליו אבל תמיד אהבתי אותו.

ארוחת הערב הייתה קודרת.
"מסכן פשוט," אמר קורנטן. "אין מה להגיד, הוא הוסיף לאווריה." אנזו רק התיישב ומיד קם, לקח תפוח ופרוסת לחם והלך לחדר . כולם פרשו מוקדם.
"קורנטן צודק," אמר עמנואל לאריה. "האווירה כבר לא מה שהיתה. למה שלא נעזוב?"

כן, כאן כולם מגלים שאי אפשר בלי פשוט, כי כשמו הוא פשוט בזמן ששאר חייהם של האנשים מסובכים.
ישנן גם זהרה וביאטריס בנות כיתתו של קלבר, וז'ורז' השכן הזעפן שמתחבר לבחורים עם הזמן, אך אותם כבר תכירו שם. אז יאללה למה אתם מחכים לכו לקרוא.
אני בטוחה שזה מובן מאליו אבל הספר הזה מעולה, הוא משעשע ואמיתי וגם מראה צדדים שאנו לא תמיד שמים לב אצלנו.

זה התחיל בכך שהתלוננתי שאין לי ספר לקרוא ושאני אשתגע (זה היה ביום שישי בערב כך שקצת היה בעיה בהשגת ספר)
בכל אופן אמרתי לבת דודה שלי להביאה ספר, כל ספר שיש לה בבית העיקר שיהיה לי מה לקרוא.
והיא הביאה את הספר הזה ואת 'חום', ומשום מה 'כימהה לעדן' קרץ לי יותר אז החלטתי לקרוא אותו.
זה היה טעות של שעמום לדעתי הספר כתוב בצורה טובה אבל הוא היה מעצבן כי אני סולדת מהמאה שנעמי כתבה עליה,
כל הקטע הזה של החרדים והעובדה שהן\ם מתחתנות\ים עם אנשים (שלדעתי) הם זרים זה פשוט הרתיח אותי.
אבל הוא מעורר מחשבה והיו קטעים שכן נהנתי לקרוא.
אז פשוט אומר שהספר בסדר גמור אך אני לא ממליצה לכולם לקרוא, כי ישנם אנשים שיאהבו אותו יותר ויש כאלה שפחות.

בניגוד לשאר האנשים אני חושבת שהספר שווה קריאה למרות שהספר לא עמד בציפיות של הרבה אנשים (אני נכללת עם אותם אנשים),
הספר אומנם לא מעולה כמו שאר הסדרה אבל אם כבר התחלתם את הסדרה לא תסיימו?!
'עיר של מלאכים נופלים' לא כתוב בצורה טובה כמו שאנחנו מכירים, קצת כעסתי על קסנדרה בנושא הזה שהיא לא ריתקה אותי בדומה לשאר הספרים בסדרה.
אבל הספר לא נכלל בספרים שגורמים לרצות להפסיק באמצע, אלה לרצות להמשיך לקרוא כדי לגלות האם הוא משתפר עם הזמן.
אך זו רק דעתי.
בכל אופן אני ממליצה לכם לקרוא,
במיוחד אם אתם כמוני(שמתחילים סדרה ומרגישים לא בנוח לנטוש אותה =\ )

התלבטתי אם הספר שווה 3 כוכבים או 2 בלבד,
נתתי לו 3 אבל רק בגלל שבסופו של הספר בכל זאת שמחתי שקראתי אותו ולא הרגשתי שזה היה בזבוז זמן בלבד.
והוא גם לא היה שווה יותר משלוש כי פשוט הרגיש לי שכל הספרים הופכים להיות אותו הדבר
שוב אותו משולש אהבה(גם אם לא כמו בסוגי הספרים השונים,אבל עדיין זה לא משנה),ושוב אותם החלטות,לעזוב את מה שיש...וכדומה
אבל אני בכל זאת חושבת שהספר בסדר גמור ושווה קריאה אבל רק אם אין לכם ספר אחר לקרוא.
זה מה שאני חושבת על הספר בכל מקרה, אולי אתם תחשבו אחרת.
תהנו = )

אני קצרה בזמן כרגע ולכן לא אוכל לכתוב את כל מה שרציתי,
אז אני פשוט אומר בקצרה שהספר "מחפשים את אלסקה" אומנם מלא בקטעים\פרטים שאינם נחוצים, אך הוא עדיין מרתק ומיוחד,
הוא משעשע והוא כמובן שווה קריאה.
ג'ון גרין=גאון (אם אני זוכרת נכון אמרתי זאת גם בספרו השני)
הכתיבה שלו יוצאת דופן ושובה את לבו של הקורא.
אני ממליצה בחום

אווקי מה?עלול להכיל ספויילרים
מישהו מוכן להסביר לי מה הלך בספר הזה?!
דירגתי את הספר כמעולה רק משום שהוא מעניין ומרתק אותך בצורה יוצאת דופן ובו זמנית מצליח לעצבן אותך כמעט באותה צורה.
קראתי את הספר בשבת, וכבר בתחילת הספר לא הבנתי מה הולך בין נורה לפאץ' וכמובן בקטע בו היא נפרדה ממנו חשבתי שזה עלול להיות בזבוז זמן אחרי הכל מה שווה ספר ללא רומן?! (החזרות והפרידות ביניהם הטריפו אותי).
אבל בסופו של דבר הספר היה שווה קריאה, אומנם היו פעמיים בהם רציתי לצעוק על בקה (מההה נסגר?????), כלכך התעצבנתי שהיא כתבה את הספר בצורה שטחית ואף מעצבנת לפעמים, אבל כמו שהסקתם (תשכחו מזה שאמרתי לכם) קראתי את הספר ובכל זאת לא הצטערתי, לפעמיים שווה לסיים ספר גם אם הוא מעצבן (כמובן רק אם הוא גם מעניין).
מומלץ!!

הזהרת ספויילרים!!!!
קטע מהספר...
"הסוהר הידק סביבי את זרועותיו." כמה מוזר" הוא אמר,"שזה כל כך קשה".
בחנתי את פניו,עיניו היא אפלות." אתה לא בא" אמרתי.
"נכון?"
"נכון"-
אווקי אם חשבתי שסיום ספר לא יכול לגרום לי עצב הועמדתי על טעותי בסופו של עונת העצמות,
ושלא תבינו לא נכון הספר הוא אחד מהספרים הטובים ביותר שקראתי.
ועכשיו הסביר את עצמי טוב יותר,זה התחיל בכך שחברה שלי הביאה לי את הספר ואמרה שהוא ממש יפה ושאני צריכה לקרוא אותו ומי אני שאגיד לא לספר?!
בהתחלה(כמו ברוב הספרים שאני קוראת) התבלבלתי, אך מיד נשאבתי לתוך העלילה ולסיפור הכובש שאותו מגוללת פייג בת ה-19.
ככל שקראתי יותר כך התאהבתי בספר, בדמויות וב..סוהר-אהובי(טוב לא רק שלי חח), לא רציתי שהספר יסתיים (זה אחד החסרונות בספרים,שהם מסתיימים בסופו של דבר) אבל שמחתי שקראתי אותו ושסיימתי הספר פשוט כתוב בצורה יפה ומהנה לקריאה מומלץ בחום. ואם עוד לא הבנתם לא הספר העציב אותי זה פשוט משום שהוא נגמר.
אז אין הרבה מה להגיד חוץ מ...רוצו לקרוא מיד!!!!!

חחח קראתי את הספר בערך בכיתה ב'
הספר מצחיק ומתאים לילדים קטנים