ובכן, מיסטר ג'יימס, אם אתה רץ לחבר'ה עם הביקורות של סימניה, מוטב שתקח את זו של YAELHAR מאשר את שלי. אז מאיפה אתה רוצה שנתחיל, מהבשורות הטובות או מאלה הרעות?
נתחיל מהטובות, ואתה תחליט אם אתה רוצה להמשיך לקרוא.
הסיפור מתנהל בשלושה מישורים שונים. סיפור אחד מספר על מקרה שקרה ביום 11 בספטמבר 2001 ותוצאותיו המיידיות. שני הסיפורים האחרים מספרים על ההווה. הראשון, את סיפורה של אבי, אשה צעירה הנרדפת על חייה, והשני, את סיפורו של גיבור ספריו של ג'יימס, רוי גרייס, הנקרא לפתור תעלומת רצח ותוך כדי כך מתחבר לסיפורה של אבי. המעבר הקצבי בין שלוש הדמויות הראשיות הללו מותיר את הקורא עם הלשון בחוץ וצריך לא מעט שליטה עצמית כדי לא לדלג אל ההמשך ולבדוק מה קורה הלאה.
רוי גרייס, מיודענו, או לפחות מיודע של מי שקרא את הספרים הקודמים בסדרה, הוא בלש בן 39, שאשתו נעלמה תשע שנים קודם לכן, וכמו רוב רובם של הבלשים, מאז ימי פיליפ מרלו ועד ימינו אלה, הוא סובל מאלכוהוליזם בהתהוות ומהנג אובר ממושך. נישואיו, שהתפרקו בדרך טראגית, עקב ההעלמות, אינם הנישואים היחידים הסובלים מעליות ומורדות בסדרה. רוי גרייס הוא אנושי מאוד, וכך גם רוב אנשי המשטרה, שדמויותיהן מתפתחות עם התקדמות הכתיבה של ג'ימס ולכן גם לא סובלות מהחולשה שסובלות הדמויות האחרות (פרטים יבואו ברשימת הבשורות הרעות).
נהניתי מאוד מהקריאה. הקליימקס משביעי רצון ויש לא מעט מהם. הטוויסטים מפתיעים, אם כי... (סליחה, ההסתייגות תבוא בהמשך) ובכלל, ברור לי כי אם יזדמן לי הספר הבא בסדרה, או השניים שטרם קראתי, אקרא אותם בשמחה.
ועכשיו, משביתת שמחות שכמוני, לרשימת הכשלים:
ראשית, התנצלות. פיטר ג'יימס אינו אשם כי אחרי ספרו הבינוני קראתי את "מתחת לאדמה" המופתי, שהאפיל עליו בכל מדד ומדד.
שנית, ההערה הנוקבת הבאה מופנית להוצאה לאור, "קוראים", ולמתרגמים, אריה חשביה (מיומן, אבל חסר השראה) ויאיר לוינשטיין והעורכת הלשונית עדנה לוינשטיין. בכל הביקורות שלי מעולם לא הזכרתי את שמות המתרגמים, אבל במקרה זה, מדובר בבושה וחרפה.
עריכה רשלנית כזו לא פגשתי מזמן בהוצאה מכובדת. משפטים חסרים, אותיות חסרות, מילים חסרות, תחביר גרוע, ליסה, שנהפכת לליזה, סוחרת בולים שנהפכת לסוחר בולים, ועוד כהנה וכהנה שגיאות הגהה, שלא היו מופיעות אם הסופר היה ישראלי.
בשבוע שעבר, קראתי פיסקה יפה מפרי מקלדתה של עיתונאית וסופרת על ערכה של עריכה קפדנית. הקורא נכנס לתוך סיפור ושוקע באשליה שהוא אכן מתרחש. כשמופיעות שגיאות, מוטל הקורא אל קרקע המציאות כי הסיפור בדוי והעולם שנבנה למענו הוא מעשי ידי סופר רשלן.
לטעמי, פיטר ג'יימס הרבה יותר מיומן ומוכשר בבניית הסצנות מאשר בתיאורן. הוא סובל מעודף תיאורים חוזרים ומחזרה מעייפת על תמונות. לדוגמה, כשמתוארת הטרגדיה של נפילת מגדלי התאומים, כולנו שותפים לזיכרון הקולקטיבי של היום הנורא ההוא. ראינו, שמענו, קראנו, ואנחנו לא זקוקים לתיאור מפורט שחוזר על עצמו שוב ושוב עד זרא. המילים: אבק, אפר, גופות נופלות, איברים מתפרקים, תחושת חנק אנשים עוטי אבק, תחושת צריבה ותדהמה על כל סוגיה, כולל קריאות וקללות של הפתעה, חוזרות על עצמן כמו מנטרה. אנחנו יודעים מה קרה שם, סופר מיומן היה משתמש בסיטואציה, אבל נוקט בנקודת המבט האישית של הגיבור, ולא בנקודת המבט של האומה הניו-יורקית כולה.
גם בתיאורים של אבי הנלכדת במעלית, יש חזרה על תיאורים, שרק האימה מן הסיטואציה מונעת מאיתנו לחוש עד כמה סופר מוצלח יותר היה כותב אותה באופן ממצה יותר. דווקא הסצינה המפחידה ביותר, שמתרחשת על הצוק וכמעט חותמת את הספר, נחתכת בפתאומיות, כאילו שכח המתרגם חצי מהפרק על רצפת חדר העריכה.
הדמויות, שאינן אנשי משטרה, סובלות לדעתי משטחיות יתר. אבי, היא דמות מפתיעה דווקא בשניות שבה ולא במורכבות. מצד אחד, היא מתנהלת בפקחות רבה למדי, כולל הדרך שבה היא מתחמקת לבסוף מכולם. לעומת זאת, בחלק מהתפניות היא מתנהגת בטיפשות כזאת, עד שבא לך לטלטל אותה בכתפיה ולצעוק לה: תגידי, את אהבלה? (או אולי פיטר ג'יימס...)
גם האיש הרע של הסיפור הוא דמות לא מפותחת, שמצד אחד מגלה מיומנויות עיקוב מפתיעות, ומצד שני עושה שטויות לא מעטות. כדאי שפיטר ג'יימס יקרא את "מתחת לאדמה" כדי להבין איך מפתחים דמות שטנית ורבת פנים, שכל מהלכיה מנומקים ותואמים את איפיוניה.
אבל איך כתבה YAELHAR? ספר בסדר, שלא מתיימר להיות מה שאינו.
וחבל.
ניכר בפיטר ג'יימס כי יש לו כשרון תסריטאי גדול. חבל רק שכוחו הספרותי קטן בהרבה. ולכן, עקבותיו של מת הוא ספר מהנה, אבל בינוני, שגרתי, ונטול מעוף, שום דבר לכתוב עליו הביתה ולא, גם לא לברייטון והוב.
תראו כמה שורות הצלחתי לכתוב מ"שום דבר לכתוב עליו הביתה..."
