ביקורת ספרותית על אל תשלח ידך אל הנער מאת הרב ישראל מאיר לאו (מתלמד )

אל תשלח ידך אל הנער - הרב ישראל מאיר לאו

ביקורת ספרותית על אל תשלח ידך אל הנער מאת הרב ישראל מאיר לאו
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים

הביקורת נכתבה ביום רביעי, 30 באפריל, 2014
ע"י מתלמד

זהירות ביקורת מזעזעת. הקורא עושה זאת על אחריותו בלבד.

אני כותב ומוחק. בעיקר מוחק. פוחד לומר משהו שממש, אבל ממש ממש, רחוק מתחום הפוליטקלי קורקט. אבל יש לי משהו לומר על סוחט-הדמעות הרהוט הזה 'אל תשלח ידך אל הנער'. קראתי, מיד כשיצא. היו רגעי צמרמורת. אבל, ואני לא יודע איך לומר את זה בעדינות, משהו בספר הזה לא הצליח לעשות לי את זה.

כמי ששולח ידו בסיקור עיתונאי, תמיד ידעתי שהחומר הזה - שואה, ילדות, שכול ובדידות - הוא הדבר הטוב ביותר שעורך יכול להטיל עליך. אתה לא צריך כמעט להתנסח וכבר הדמעות זורמות במורד הלחיים. עורך של צהובון אחד שבו עבדתי, מיד מכתיר את זה בשבלונה של "מסמך מטלטל", ואפילו "מזעזע". ויש גם סימן קריאה אדום.

איכשהו התחושה שלי בכל פעם שאני פוגש את הרב לאו, וזה קורה לי לשמחתי לא מעט, שאני ניצב מול דוגמן-שואה נדיר. המיתוג הזה של 'לולק' הילד תכול העיניים והחיוך שובה הלב, רק השתבח עם השנים. הרטוריקה התמקצעה, והוא מגיש את השואה לכל דורש, בכל שפה ובכל דימוי.

אל תכעסו, אני עצמי מזדעזע מהמילים שכתבתי. מי אני, ילד שמנת שגדל בתוך משפחה חמימה ולא חווה שום אבדן בחייו הקצרים. ילד שהתלונות שלו עוסקות בעיקר במעדן מקולקל, או בחיבור אינטרנט קצת אטי, איך אני יכול לשפוט ילד שנאלץ להיפרד מאביו ואמו לעולם?! אז לא, אני ממש לא שופט. אני אפילו מעריץ. לעולם לא אפספס דרשה אחת שלו, וודאי שלא את זו שעוסקת בשואה.

ובכל זאת, כמו בכל פעם כשאני שומע את הרב מדבר על "מיר'לה" ו"זושא'לה", זה מרגיש לי קצת מעושה מדי. איכשהו, הקשיש המיובל עם מעיל הדובון הישן שקם אחריו ובקול מלא ליחה מדליק משואה, מצליח יותר לגעת בלבי. הרב לאו ועוד כמה דוגמני שואה נחוצים, עושים עבודת קודש בהנצחה. אבל השואה היא זו שעברו - ועדיין עוברים - 150,000 אלף הקשישים שלא נבנו ממנה. הם המשיכו את חייהם הבינוניים הלאה, נלחמים עם ביעותי לילה, ומבטים מגחכים. הם אלו שאת ספריהם אני מבקש לקרוא ולהפנים.

הספר 'אל תשלח ידך אל הנער' בתחושתי, הוא יותר עיבוד קולנועי באתר מיוחד שנבנה לכך, עם שחקנים נאים ושריריים ועם לא מעט פוטושופ ודברים שיסירו את הצחנה ואת הרגעים הקטנים. זאת לא השואה. ספרות השואה שלי, עוסקת בדבר הרבה פחות פוטוגני. אני מתחבר יותר לקצ'טניק, שכותב יותר על השואה ופחות על ההצלחה שלו -הפינומנלית - בעקבותיה.

במבט שני, אני יודע שאינני צודק. ובכל זאת, לא אמחק את הביקורת, אני ממש סקרן לשמוע את דעתכם בעניין.

34 קוראים אהבו את הביקורת

אהבת?

» ביקורות נוספות של מתלמד
» ביקורות נוספות על אל תשלח ידך אל הנער

טוקבקים

+ הוסף תגובה

זה שאין לנקוב בשמו	זה שאין לנקוב בשמו (לפני 10 שנים ו-5 חודשים) ביקורת ממש מעולה. וה"זושא'לה" ממש מזכיר לי את הכינוי שלי, זשל"ב ^^
	(לפני 11 שנים ו-5 חודשים) לפי התכנים אפשר להעריך.
חמינה	חמינה (לפני 11 שנים ו-5 חודשים) ממש לא. הספר מתאר את קורות חייו של הרב לאו. ובין אם הוא דמות ציבורית ובין אם היה אדם פשוט, לא הייתי מעלה בדעתי מחשבה כזו. מי אנחנו שננסה לעלות ספקולציות על מה שניסה אדם, כל אדם, לעלות בדבריו ובמקרה שלנו בספר הזה???.
	(לפני 11 שנים ו-5 חודשים) חמינה, אתה לא חושב שמה שעשה הרב לאו הוא הצגת השואה כמשהו פופולרי. כמו פרסומת למשהו ? לא נראה לך שיש פה תגובה נכונה למשהו בוטה?
חמינה	חמינה (לפני 11 שנים ו-5 חודשים) אנחנו חיים בחברה בה חשיבה מתקדמת ופריצת גבולות נחשבים למעלה. אנחנו מהללים אנשים שחושבים ואומרים דברים שאינם בגדר הרגיל. אל תטעה, גם אני חושב שהחיים מצויים בהתקדמות תמידית, אך עתה ידידי חצית גבול די ברור. אני מצטט אותך - "שאני ניצב מול דוגמן-שואה נדיר", "הספר 'אל תשלח ידך אל הנער' בתחושתי, הוא יותר עיבוד קולנועי באתר מיוחד שנבנה לכך, עם שחקנים נאים ושריריים ועם לא מעט פוטושופ ודברים שיסירו את הצחנה ואת הרגעים הקטנים. זאת לא השואה." אתה חושב שזאת לא השואה?? אני לא יודע עד כמה ציני, שחצן וצר מחשבה צריך להיות כדי לכתוב משפטים כאלו??. ואני שואל... אומנם אנשי מחשבה אתם, אך בחייאת - מעט ענווה.
	(לפני 11 שנים ו-5 חודשים) שלחת יפה ידך בביקורת על כותב הספר. כתבת בסדר ולא מזעזע בכלל.
גוטי	גוטי (לפני 11 שנים ו-5 חודשים) לא ממש הבנתי את הביקורת שלך! מה אתה רוצה להגיד? מה אתה באמת חושב שמי שמת בשואה הם רק "קשישים מיובלים עם דובונים מיושנים"? זה מה שאתה חושב? טוב, ברור שאתה טועה טעות מרה. בשואה מתו כ ו ל ם! יפים, מכוערים. צעירים, מבוגרים. מרופטים ומגוהצים. מה אתה רוצה מהרב לאו שיהיה מכוער ומרופט? טוב אז הוא לא אז מה זה הופך אותו ללא ניצול שואה? אני לא מבינה!
נעמה 38	נעמה 38 (לפני 11 שנים ו-5 חודשים) יאיר לפיד יושב היטב במועדון הון שילטון לאחר שצבר את הונו בשילוש הקדוש: ידיעות אחרונות/ערוץ 2/ בנק פועלים במקביל! הוא זרק דמי שתיקה לניצולי השואה, הוא לא אשם במצבם, אבל הוא כן אשם במסך העשן של אותו מועדון הון שחונק את רובנו, במקום לעשות מעשה ולהפסיק את העוולה הזו לפחות רק במקרה של הניצולים המעטים שנשארו.
שונרא החתול	שונרא החתול (לפני 11 שנים ו-5 חודשים) יאיר שליט״א? יאיר לפיד שליט״א? לא יודעת אם לצחוק או לבכות. שליט״א, למיטב ידיעתי, זה עבור רבנים. הפרזנטור יאיר הכי רחוק מזה.
הנחשפת	הנחשפת (לפני 11 שנים ו-5 חודשים) אני מתה על שחיטה של פרות קדושות (אבל רק קדושות! אני טבעונית) אחלה כתיבה.
נצחיה	נצחיה (לפני 11 שנים ו-5 חודשים) מהניסיון שלי (נפגעי טרור, ולא ניצולי שואה, אבל אני מניחה שזה קרוב) כל אדם לוקח את הדברים שעבר אל מקום אחר, כזה שמתאים לו ולאישיותו. יש אנשים שמתחברים לעצב העמוק, ויש כאלה שהולכים לכיוון של "עם ישראל חי". וכן, יש גם כאלה שמייחצנים. לא מאמינה שיש "דרך נכונה" ו"דרך לא נכונה" להציג את ההתמודדות האישית עם הכאב. יש דברים שונים. ברור שלא לכולם אני מתחברת, אבל זו הבעיה שלי, ולא של הכותב. לא שופטת אף אחד. בוודאי שלא משווה לספילברג, שכל שהוא רצה היה להרוויח כסף ממניפולציה על סבל של אחרים.
רץ	רץ (לפני 11 שנים ו-5 חודשים) כול אחד בתפקידו - תופס נישה של דוגמן - גם האחד מהל"ו הוא סוג של דוגמן - הוא סוג של מי שגורם לך לאמץ אותו כמודל, גם בעולם הדתי וגם בעולם החילוני הדוגמנים נשארים לנצח, רק התחפושת מתחלפת, לכן כמו חפש לך רב, חפש דוגמן אחד חיובי, והשני שיגרום לך לשנוא או ללעוג לו,
מתלמד	מתלמד (לפני 11 שנים ו-5 חודשים) נעמה. הרשי לי להתייחס למשפט שכתבת בסוגריים שמאשים את בנו של ניצול שואה בעוניים של הניצולים. יש לי שני דברים סותרים להשיב על זה. א. זה בדיוק מה שאני מנסה לכוון אליו. טומי ז"ל ויאיר שליט"א, הם מבחינה מסוימת עוד שני דוגמני שואה. הם עשו הון לביתם ולא ממש דאגו לכל שאר האומללים. ובכל התפרצות או מגרעת, הם מיהרו לנופף בצלב הקרס. ב. יאיר ממש לא אשם במצבם. לכל היותר, אפשר לומר שהוא לא מספיק מסייע. המצב הנורא הזה לא קרה במשמרת שלו. אם משהו קרה, זה רק מיליארד שקלים שהוא הקדיש לכך. מה שנותר לי לקוות שאכן התנסחתי בחכמה, ומשהו נכון נאמר כאן.
מתלמד	מתלמד (לפני 11 שנים ו-5 חודשים) בלו-בלו. וואו. קודם כל כבוד לאבא. וגם לבת ששורדת. וזו בדיוק הבעיה, אבא ז"ל יכול היה לומר, אני ילד תפונקים של שנות ה-90 צריך לשקול מילים.
סוריקטה	סוריקטה (לפני 11 שנים ו-5 חודשים) כיוון שמדובר בספר של אדם מיוחצן, שהוא פוליטיקאי ושאינו סופר, נראה לי שקצת קשה לא להתייחס אליו ככזה. על פי מה שהבנתי מן הביקורת שלך, כי את הספר לא קראתי, זאת גם נקודת המוצא שממנה הוא נכתב ולכן זה לא ממש מפתיע.
מתלמד	מתלמד (לפני 11 שנים ו-5 חודשים) חגית, את ממש לא בעמדת מיעוט. הרוב סבור כמותך. ויש צדק רב מאוד בדברייך. כשאני קראתי את הספר, התחושה הייתה שהשואה שם היא רק חלק קטן וטכני בביוגרפיה. החלק שסייע לו לטפס עד לפגישות עם אפיפיור ופידל קסטרו. ניצול אחר שגם הוא בנה במה על השואה, אלי ויזל, כשהוא נוגע בשואה הוא עושה את זה נכון. אתה מרגיש כאב, עומק, קושיה. אני מאמין שלרב לאו לא קל עם השואה, אבל התחושה בספר שזה רק משהו חיצוני ומקדם מכירות, ולא העניין בעצמו. למעשה, רוב הספר כבר מספר את סיפור נסיקתו של לולק המתוק שעף לשמי שמים, והחל מתחכך עם שועי עולם, לא מעט בשעות העובדה ששלוש שנים הוא שכב בבוכנוולד במנוחה במושגי אותם ימים.
חגית	חגית (לפני 11 שנים ו-5 חודשים) תרשו לי להיות לרגע בעמדת מיעוט. ואני מודה שאת הספר קראתי לפני מס אבל לא ברור לי מה זה "דוגמן שואה" בדיוק? איך מישהו "נבנה" מהשואה? מאין לנו שהרב לאו לא מתעורר בבעתה בלילה? ניצולי שואה חייבים להיות עניים/מקומטים/לבושי סחבות? מזכיר לי את הסיפור על האמא שמנסה לגרום לבנה לאכול באומרה ש"בהודו יש ילדים מורעבים". נו ואם הוא יאכל-הם לא יהיו מורעבים? אם הרב לאו ילבש סחבות וידבר עברית עילגת זה יהיה בסדר?
שין שין	שין שין (לפני 11 שנים ו-5 חודשים) כתבת ברגישות ובכנות ואני בהחלט מזדהה עם דבריך למרות שלא קראתי את הספר. מזכיר לי את הביקורת על סטיבן ספילברג שנבנה מהצלחת רשימת שינדלר. למרבה הצער נושא השואה הפך לנושא ממוסחר אבל כפי שאבא של בלו בלו, ז"ל, אמר, לפחות לניצולי שואה מותר, לאחרים, ממש לא!
אנקה	אנקה (לפני 11 שנים ו-5 חודשים) דעתי כדעתך. לא קראתי את הספר קראתי וזה היה בנעוריי כשנפשי עוד הייתה רכה ותמימה והזעזוע היה עמוק ומטלטל. ק. צטניק כתב אמיתי.
מתלמד	מתלמד (לפני 11 שנים ו-5 חודשים) חלק מהתגובות כאן אני צריך לקרוא פעמיים כדי להבין עם בעד או נגד. אתייחס רק לדבריה של חמדת שממש הבהילו אותי. עכשיו אני רץ לחפש את 'אחרון הלא צדיקים'. משום שאת אביו של הרב לאו, רבה של פיוטרקוב אני מעריץ באמת, ולא בגלל הבן. מדובר באישיות ענקית. אני ממש-ממש-ממש-ממש לא מסוגל להאמין שהרב של הקהילה שימש בתפקידים הללו. הוא היה איש של מסירות נפש שנרצח מיד בתחילת המלחמה. משהו כאן לא מסתדר.
חני	חני (לפני 11 שנים ו-5 חודשים) מה שווה להיכנס לכאן אם הביקורת לא הייתה אמיתית מהפרספקטיבה שאתה רואה את הדברים. נכון לא הורגים פרות קדושות, הזמן כבר עושה זאת די טוב בלי עזרה. וחשוב שהבאת כאן את האמת שלך ועל כך הערכתי נתונה. הספר בכל זאת נועד למכור וככזה אין מנוס מלהיות דוגמן שואה עם כל הציניות בעניין. ביקורת מרתקת לספר שלא אקרא.
yaelhar	yaelhar (לפני 11 שנים ו-5 חודשים) התרשמתי מאד מהביקורת ומתוכנה, המתפרש לי ככנות זהירה (הכרחית)
חמדת	חמדת (לפני 11 שנים ו-5 חודשים) באחת התוכניות שהוקרנו השבוע : "אחרון הלא צדיקים" -מאת הבמאי קלוד לנצמן,הוא מראיין את בנימין מורמלשטיין, אחרון ראשי מועצת היהודים של גטו טרזינשטט, והיחיד ששרד, וזה האחרון בין יתר דבריו מציין שאביו של הרב לאו היה יודראנט בעצמו. האם של גטו פיוטרקוב טריבונלסקי ??אבל לא זוכרת פרטים מעבר לכך ,וכן יש להתייחס לדבריו של מורמלשטיין בערבון מוגבל בהקשר לאמת המסופרת. עד כמה שאני יודעת מעולם לא הוזכרה עובדה זאת בביוגרפיה של הרב לאו.ולגבי "שחיטת פרות" אפשר ורצוי כל עוד זה נעשה על עובדות וגם אז בזהירות בזהירות כאשר מדובר בשואה .
אלון דה אלפרט	אלון דה אלפרט (לפני 11 שנים ו-5 חודשים) אף אחד לא ייצא עליך עם הדברים הזהירים שכתבת פה. אולי לפני עשרים, שלושים שנה, אבל לא היום. לא כשמתפרנסים מכתבים פומביים ב"הארץ" של כאלה שהם חלק מתופעה גדלה והולכת של "אני לא עומד בצפירת יום הזיכרון לשואה - או לחללי צה"ל - כי מדובר בקרנבל של אבל של מדינה מיליטריסטית שמתפרנסת מהשואה". אני חושב שהדברים שכתבת הם בסדר גמור. לא בגלל שזה השואה ושזה הרב לאו ומותר למתוח עליו ביקורת. אלא בעיקר שנדמה לי שאתה ואני ועוד אחרים מזהים את המקום הזה, מזהים טוב מאוד, ויודעים שלו היה עלינו חס ושלום לכתוב ממקום של אובדן, היינו עושים את אותה מניפולציה רגשית כי היינו מודעים אליה מתוך פיכחון מתועב. קוראים לזה ציניות, ואין לזה גבול. זו רק קליפה, אבל היא איומה.
נעמה 38	נעמה 38 (לפני 11 שנים ו-5 חודשים) אתה משחק בחומר נפיץ מאוד, ורואים שהשתדלת לא להתנשא ההנגשה שהרב לאו עושה לשואה, מסייעת גם לניצולים האומללים שנמצאים במוסדות או בגפם בביתם בבדידותם ועדיין מתמודדים עם קשיי מחיה ( תודות לבן של ניצול שואה לצערי הרב) . אבל דבריך דברי טעם והתנסחת בחכמה והעברת את המסר בלי לפגוע באחרים .יפה.
בלו-בלו	בלו-בלו (לפני 11 שנים ו-5 חודשים) וואו. אבי ז"ל, ניצול שואה, אמר לי בדיוק את מה שכתבת כאן והוסיף "עוד אחד שמתפרנס מהשואה" הוא אמר, "לפחות הוא עבר אותה אז אני לא כועס" הרב לאו חבר קרוב מאוד של משפחת בעלי כך שאני מאוד מעריכה אותו, ובכל זאת מסכימה איתך
מתלמד	מתלמד (לפני 11 שנים ו-5 חודשים) אוקיי, תודה לכולם. הבנתי שיהיו תגובות. בואו נשחוט לאט, פרה פרה... אפרתי, טפיחה עצמית היא דבר מצוין. למה לא. הבעיה שכמשתמשים בשואה, בעצם מבקשים מכולנו לטפוח, ובזה הרגשתי שיש עוד ניצולים רעבים ומושפלים ופחות חיננים, שאין להם קשר עם ידיעות ספרים, ובכל אופן מגיעה להם טפיחה. חגית, לספר מגיעים ארבעה כוכבים לפחות. משום שהוא כתוב טוב. הוא מספר סיפור טוב. הוא עשוי טוב. זהו ספר אוטוביוגרפי לא רע, סופר צללים משובח, הרבה מייק-אפ וקצת זילות שואה, או ניצול ציני שלה. שונרא, אני מקווה שאת/ה צודק/ת...
אפרתי	אפרתי (לפני 11 שנים ו-5 חודשים) חגית, הגדרה מעולה.
שונרא החתול	שונרא החתול (לפני 11 שנים ו-5 חודשים) אני חושבת שיש לך אומץ רב. כתבת בכנות ומתוך יושר פנימי.
חגית	חגית (לפני 11 שנים ו-5 חודשים) זה לא רק לשחוט את הפרה...זה לשחוט ולהגיש אותה לשולחן מבושלת בחלב עגלתה (-: (-: האמת שאני דווקא ראיתי בספר סיפור אישי מרתק. ואם יש לרב פרטים שמרגיש צורך להתגאות בהם-אדרבא, זה הסיפור שלו. מותר לו. זה סגנונו. במבט שלישי- אין כאן צודק או טועה...(אגב, אז למה 4 כוכבים?)
אפרתי	אפרתי (לפני 11 שנים ו-5 חודשים) או הו, זה מה שנקרא לשחוט פרה קדושה. אני מודה ומתוודה שקראתי רק חלק מהספר. נטשתי אותו כשהתחילה ההתפארות והטפיחה העצמית על השכם. אני מכירה את הרב לאו מצוין. הוא פנומן ואדם מוכשר בטירוף, אז קטונתי. אבל יופי של ביקורת!