הספר השנון והמחוכם הזה הוא פנינה בעולם הפנטזיה, אגדות ילדים בלשון סגי-נאור נקראות טוב מאוד ומתאימות במיוחד למבוגרים שאוהבים קצת פנטזיה, פין-גארנר כותב בלשון חלקות, שנינות לאין ספור והרבה טוויסטים עלילתיים מגניבים ומהנים. האגדות הן אגדות מוכרות שגם אם לא התעמקנו בהן עד מאוד עדיין הסיפור והעלילה שלהן מוכרת וכולנו גם יודעים בערך איך הן מסתיימות, אז אצל פין-גארנר זה לא כך, כל העלילות מקבלות תפניות מטורפות בעלילה, לעיתים הסוף שלהם מותאם לעולם המודרני ולעיתים הוא פשוט אחר ממה שהיית מצפה. פין-גארנר עושה עבודה נפלאה והוא מלא רעיונות כרימון.
פין-גארנר כותב בלשון בוטה, על הגבול של גסויות שאינן פונות לקהל ילדים כלל, ובחלק מהמקרים הסיפור הופך כולו למשהו שלא קוראים במקום אחר בעולמות הפנטזיה או בכלל. הכתיבה מתךובלת בהומור שחור, שנון וקולע, פין-גארנר צוחק על על החיים של ימינו מתוך עולם האגדות והוא נוגע בהמון נושאים פוליטיים במבט פוליטיקלי קורקט שמאפשר לקורא להתבונן על החיים בצורה קצת שונה ומיוחדת.
כמו בספר הקודם גם כאן הביטויים המילוליים שמלווים את העלילה הם מצחיקים ומעניינים ומוסיפים המון שורות מחץ לתוך הסיפורים. קוצר היריעה של הסיפורים מייצר תחושה של משהו קליל וכיפי שזורם וכמעט חומק בין האצבעות, והקורא צריך לפעמים לחזור שורה ולחשוב מה הכוונה, ומדוע זה היה מתאים לסצנה בלשון סגי-נאור.
ההנאה מובטחת לחובבי פנטזיה, לחובבי קריאה וטוויסטים עלילתיים, ולחובבי לשון וחידודים אבל במיוחד לקהל הבוגר שמכיר את הסיפורים ומוכן "להרוס" לעצמו את סיפורי הפנטזיה הקלאסיים.
תהנו...

~והנה הספר השלישי (והאחרון) שקראתי היום בספריה~

אז לפני שאתחיל (למרות שטכנית כבר התחלתי) אני רוצה לשאול אתכם אם יצא לכם אי פעם לקרוא אגדות ילדים. אם לא, יהיה לי קשה להבין איך ההורים שלכם לא חינכו אתכם לקרוא אגדות ילדים. הרי על אגדות ילדים של האחים גרים והנס כריסטיאן אנדרסן, לא רק אתם, בני הנוער גדלתם עליהם- אלא גם המבוגרים, הסבים והסבתות, וגם כמה דורות מאוחר יותר.
ראשית דרכן של אגדות הילדים, לא היתה על הדפוס (כמו שהאחים גרים עשו) אלא היא התחילה כמה שנים אחורה, עוד בימי הביניים הרחוקים כשאנשים נהגו לספר אותם סביב המדורה (רק כמה שנים לאחר מכן, האחים גרים כתבו אותם) ולכן אם תסלחו לי, אדם שלא מכיר אגדות ילדים מפורסמות (כמו כיפה אדומה, שלגייה, סינדרלה ועוד) הוא איננו אדם.
אמרתי לכם לסלוח לי- למרות שאני די בטוח שכולכם גדלתם על אגדות מקסימות אלו- או לפחות על אחת מהן.

בכל מקרה, לפני שאתם ניגשים על הספר הזה, אני חש צורך לאזהיר: חובה לקרוא את הספר הזה אחרי שתקראו את אגדות הילדים במקור- כלומר אם לא קראתם, רוצו לקרוא ורק אז תקראו את הספר הזה- ותכף תבינו למה.
הספר הזה נכתב בהומור. הוא אוסף של כמה אגדות ילדים שמסופרות בצורה עכשווית, מודרנית, סאטירית, קלילה ומצחיקה ברמות!
מרוב הסיפורים נהנתי מאוד (במיוחד מהסיפור על נסיך צפרדע ששם מתגלה שהצפרדע היא כלל וכלל לא נסיך אלא איש עסקים זקן, מקריח ושאפתן או בכיפה אדומה שהזאב לאו דווקא האיש הרע בסיפור אלא הצייד.
בכל מקרה, תענוג לקרוא את הספר הזה. קראתי אותו ב- 20 דקות בערך ואז אמא שלי התקשרה אלי לסלולרי כדי שאבוא לפגוש אותה במכונית (שלא לדבר על הצלצול המביך הזה של הזקנים שיש לי. כולם הסתכלו עליי בספריה כאילו הם מסתכלים על משהו בשנות התרמפפו, משהו שלא מן העולם הזה ואם זה לא מספיק הספרנית עשתה לי ששש חורקני ומעצבן כזה (למרות שאני די מחבב את הספרנית!)
אבל למה להסתכל על חצי הכוס הריקה? בואו נסתכל על חצי הכוס המלאה ונגלה שהחוויה הראשונה שלי בקריאה בספריה לא היתה תענוג חד פעמי ולמרות שדי התאכזבתי ממיץ' אלבום, לפחות הספר הזה היה מן קינוח מתוק ומקסים לסוף.

רבים הם הספרים שגורמים לנו לחייך אבל לא הרבה ספרים מצליחים להוציא מאיתנו ממש פרצי צחוק, לצערינו במצב היום אנשים פחות ופחות צוחקים ואפשר להבין אותם. כשחבר המליץ לי על ''אגדות ילדים בלשון סגי נאור'' ואמר לי הספר הזה יגלגל אותך מצחוק הייתי די סקפטי, אבל קראתי ואני מודה שלא הפסקתי לצחוק. חברים מומלץ מאד להתחיל שנה עם ספר כזה. שנה טובה לכולם.

חמוד, קצרצר, וטוב שכך כי בקוצר יריעתו הוא ממצה את עצמו.
רעיון יפה.
נתתי אותו כמתה צינית למישהו שכל הזמן מדבר ופועל פוליטיקלי קורקט, עד שזה כבר היה מגוחך.

אפשר לשאול מהסיפריה או לסיים לקרוא אותו בחנות. לא הייתי קונה אותו...