ביקורת ספרותית על פרקליטי העשוקים - על המשפט ככלי לשינוי חברתי מאת יובל אלבשן
ספר מעולה

---

זהו ספר על המישפט הקהילתי.
יובל אלבשן מציג בדרך נבונה וקריאה את הקונפליקט שבין עודף "מישפטיזציה" של החיים שלנו לבין הצורך להגיע אל בעיות הפרט.
בעצם, לא כל דבר ניתן לפיתרון במסגרת המערכת המשפטית, יתרה מכך, לעיתים דווקא הפניה לערכאות מקבעת אי צדק כלפי " האזרח הקטן" , שאין בכוחו לעמוד מול עורכי דין של חברות גדולות, מערכת צדק הכוללת זרוע ביצועית, משטרה, ומישפטית, קפדנית מדי, צרת אופקים ולעיתים נוקדנית.
הספר מציג מקרים שבהם יש חריגה מהתנהגות נאותה של פרקליט בשם הצדק ( כמו קלרנס דארו ששיחד מושבעים כדי לקבל פיסקי דין שיצרו תקדים ענק בארה"ב).
יש מקרים שפרקליט עומד מול דילמה, האם לפתור את הבעיה של הפרט על ידי קשרים. למשל במקרה של ניתוק זרם חשמל לאישה נכה , האם לפנות לבכיר בחברה ולקבל הקלה חריגה? ואז לפתור את בעיית האישה לקבע את התהליך של ניתוק לא אבחנתי של חשמל לכלם. או לנסות לקבל פסק דין הצהרתי מבית המשפט שבו חשמל הוא זכות מוקנית ואין לנתק במקרים מסויימים.
הדוגמאות שהוא מביא הן רבות.
לדעתי , הספר צריך להיות חומר חובה בלימודי אזרחות בבית הספר. הוא מלמד נושאים של מוסר, צדק וזכויות אזרח.
בעקבות הקריאה עלו בי הירהורים אם מערכת המשפט וחוקי המדינה הם הכתובת בכלל לפתרון בעיות חברתיות.
אלבשן מביא דוגמאות כמו גנדי, ואפילו מלקולם איקס, שמפנים עורף למערכת המשפט ומסרבים להביא לפניה בעיות חברתיות.( כל אחד מהם ראה את הפיתרון בצורה הפוכה מהשני).
אני, שאיני משפטן, חושב כי אין למערכת המשפט נגיעה כלל לצדק.
שופטים רואים עצמם כבוררים בין גירסאות המובאות בפניהם.בבחינת ישחקו עורכי הדין לפנינו.
זאת הסיבה לעיוותים הקשים היוצאים בפיסקי הדין השונים אם שמים אותם על סרגל אחד. במיוחד אם מכניסים לסרגל את ההסכמים ששופטים מאולצים לקבל כהנחיית יסוד של בית המשפט העליון.
גם החקיקה אינה פיתרון כי היא מטפלת בבעיה אחת ובדרך כלל יוצרת לקונה שמגדילה את האי צדק במקום אחר.
אולי, הפיתרון הוא בהגדלת השיח החברתי וההסכמה על הסכנה שבמישפטיזציה של חיינו.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על פרקליטי העשוקים - על המשפט ככלי לשינוי חברתי