אם ג'מבנקו התכוונה לכתוב מותחן פסיכולוגי אמין ומתוחכם שמרתק את קוראיו עם עלילת מסתורין כתובה היטב וגיבורה מקורית, שהרי היא פיקששה. ובגדול. ובאמת לא רציתי לקטול את הספר הזה. בחיי שלא. אבל נראה כאילו הוא פשוט דורש את זה; עושה לי עיניים, קורץ, ולוחש "תקטלי אותי, אנג'י. תקטלי אותי".
הוא פשוט מתחנן לזה.
אני לא מעריצה גדולה של ספרי מתח, יש לי נטיה לחשוב שיש להם מתכונת צפויה ואירועים משמימים ודברים ברורים מאיליו. קובן היה ממש טוב, אבל אחרי ספר אחד גיליתי שהוא ממחזר (וזה למה לא כתבתי ביקורות לעוד ספרים שלו). הספר הזה לא סתם הוכיח את הטענה שלי, הוא הקטין אותה. כי עם הטענה שלי עוד אפשר לעשות ספרים טובים, וזה לא ספר טוב, בלשון המעטה.
כדי להבין את העלילה אני אפנה אתכם לתקציר בסימניה. בכלליות, כלומר, בבסיס, הכל ממוחזר כבר; שוטרת עם עבר אפל במחלקת רציחות, חטיפה בעבר שקשורה לרצח משפחה אכזרי כיום. ובאמת, שלא אכפת לי. הייתי מסתדרת איתו אם הוא היה רק זה. אם הוא היה רק זה אולי הייתי אוהבת אותו אפילו. אבל אני שונאת אותו O_O
כי באמת, תסבירו לי למה, אבל למה, חייבים לדחוף את השוטרת הפמיניסטית (זה שהיא לא מתחתנת לא אומר שהיא פמיניסטית!!) ושהבהירו בבירור שהיא יכלה לשכב עם למעלה מדמות אחת בספר (כן, גם דמויות נשואות, תתפלאו), אבל היא סירבה! וואו, איזה פמיניזם, "תראו אותי, אני לא שוכבת עם גברים, אין לי מערכת יחסים, הו אני כה פמיניסטית", לא! זה לא פמיניזם! זאת עוינות כלפי המין הגברי! או מה שזה לא יהיה. מתערבים שזה קשור לעבר האפל שלה? ברור שכן.
ולגבי שאר הדמויות? אין לי מושג. האמת שאפילו לדמות הראשית אין אישיות. כלומר, קראתי הרבה ספרים, והספר היחיד שבו לדמויות אין אישיות חוץ מהנוכחי זה "אני מספר ארבע". בכל מקרה, לא התחברתי לאף דמות ולא אהבתי אף דמות.
חוץ מהרוצח.
הוא הרג דמויות גרועות ומנע מהן להופיע בספר.
הידד רוצח.
בכל מקרה, עכשיו הלאה - הכתיבה. אוי. זה היה הדבר הכי נורא בעולם. הספר הזה מזכיר לי בכל כך הרבה רבדים את "אני מספר ארבע". הכתיבה של ג'מבנקו אדישה להחריד. "click" כתבה בביקורת שלה אז מה היתה הבעיה בכתיבה? מישהי פה בביקורות אמרה "אדישה". כל כך נכון. זה כאילו...
'קפצתי מהקצה של הצוק. הייתי באוויר. נענעתי את הרגליים. זה היה נורא מפחיד. ואז נחתּי.'
מה שהיה כל כך נכון גם לגבי הספר הזה! וזה היה נוראי בצירוף קטעים מתיימרים-להיות אמפתיים כלפי הדמויות. בעיקר הדמות הראשית, שהייתה בלתי נסבלת בעליל בעיני, כמו ששמתם לב.
הו, הנה עוד משהו ששנאתי - הסופרת כל הזמן הכריחה אותנו להיות אמפתיים, אבל זה ממש לא עבד לה, בעיקר בגלל הכתיבה אבל גם בגלל שהיא פשוט דחפה את זה יותר מידי!! אוף!! איזה ספר מעצבן!
חוץ מזה, שהספר הזה פשוט נמרח עמודים שלמים בלי פואנטה. אם הייתי מקצצת את כל הקטעים המשעממים היו לי איזה חמישים עמודים של ספר >< הוא מספר פרטים לא קשורים, לא מועילים לעלילה ולא מעניינים. הסופרת חושבת שזה כל כך מעניין אותנו - אבל זה לא. תאמינו לי, זה לא!! אני כמעט נרדמתי חמישים פעם כשקראתי את הספר הזה!!!
אוקיי. אבל הנה הנקודה החיובית; היו בספר קטעים מעניינים, בחקירות ובבדיקות שלהם, אז הידע החליק בקלות. אבל הבעיה היא שבקושי היו קטעים כאלה, ונראה לי שהגזמתי כשאמרתי שהם הסתכמו לחמישים עמודים. משהו כמו עשרים עמודים, בחסד. וישר אחרי זה חוזרים לקטעים משמימים ומעצבנים של כתיבה מעצבנת ואדישה ודמות ראשית גרוע.
אגב. הסופרת כל הזמן אומרת "הוא" או "היא". זה כזה מעצבן. אוף. איזה ספר מעצבן.
נ.ב -
ברשותכם, לא אקרא לו "מותחן פסיכולוגי אמין ומתוחכם".
פיכסי.
