עם קריאת הספר חזרתי לילדות שלי ולקשר שלי עם סבתא שלי, לזיכרונות, לריחות ולטעמים ולחותם שהשאירה לי הסבתא הפרטית שלי מרמת גן.. ובסיום הספר לזיכרון מסבתא השנייה מפתח תקווה.
קשר של סבתא ונכדה הוא קשר מקסים, לדעתי האישית.
ומאירה הצליחה להעביר את הקשר הזה לקוראים בדרך של הומור, שפה גבוהה וקצת ילדותיות שהזכירה את ספרי "כראמל".
ספר קליל ומהנה שמעלה חיוך וגעגועים.












