ביקורת ספרותית על מתנת האפלה - הבלשית אליס מדיסון #01 מאת ו"מ ג'מבנקו
ספר לא משהו

---

כמו פיש אנ' צ'יפס בדוכן מקדונלדס בסיאטל... מותחן שנכתב ע"י סופרת בריטית ומתרחש בסיאטל. ספר שהוא אוסף של (כמעט) כל הקלישאות המקובלות בז'אנר. אלא שלמרות הקלישאות והמבנה המסורבל הספר מותח.

ספר הביכורים של ג'מבנקו מתחיל בשלושים ומשהו עמודים עם "סלט" של קטעים, כמעט ללא קשר ביניהם. רק אחרי ה"סלט" הלא ברור הזה מתחילה העלילה עם רצח ברוטאלי של משפחה שלמה (מוטיב חוזר במותחנים אמריקאיים עכשוויים. למה תמיד משפחה שלמה עם ילדים? רצח של אדם אחד או זוג לא מספיק מזעזע?), בלש מנוסה ובלשית מתחילה מתמנים לפענח את המקרה ואחרי כ-450 ע' שבהם הסופרת דחסה את מיטב קלישאות הז'אנר מגיע הסיום הצפוי. במילים אחרות: זהו תסריט מוכן לפרק כפול של סיום עונה ב"חוק וסדר מדור מיוחד".

אז מה היה לנו באוסף הקלישאות? רצח ברוטאלי של משפחה שלמה, רוצח פסיכופט-מתוחכם (שמתגלה כבר בפרקים הראשונים), בלשית ללא חיים פרטיים העובדת 24/7 על הקייס, פלאשבקים לילדות של הרוצח והבלשית (הסופרת כנראה מניחה שצריך להאכיל את קוראיה בכפית), "קרב מוחות" בין הבלשית לרוצח, בוסים שחושבים פוליטיקה, עורכי-דין ושופטים שתוקעים מקלות בגלגלים ועוד שלל קלישאות שחוקות שאותן לא אפרט מחשש לספוילרים.
במהלך הקריאה נהניתי בעיקר ממשחק הדז'ה-וו – היו קטעים שהרגשתי שכבר קראתי דומים להם בספרים אחרים (לא בדיוק פלגיאט של הסופרת, אבל די קרוב). המשחק היה לנסות ולהיזכר מאיזה ספר נלקח הקטע.

מלבד הקלישאות הספר די מעצבן לקריאה. נראה שהסופרת והעורכים הקפידו שלא לדלג על אף שגיאה אפשרית. חלק מהפרקים בספר מורכבים מאוסף של קטעים מתת-עלילות שונות שהקשר ביניהם מתברר רק בהמשך (כמעט ללא הפרדה בין הקטעים, אבל זה מינוס של "כתר"). בשליש הראשון קשה לעקוב אחרי אוסף הדמויות (שלחלקן יש שמות דומים) ולהבין מי קשור למה, איך ומתי. ככל שמתקרבים לסוף העלילה מתכנסת ומתהדקת, אם כי קיימות תת-עלילות שבין ההתחלה והסוף שלהן מפרידים מאות עמודים ומי שיקרא את הספר לאורך מספר ימים יתקשה לקשר ביניהם.

ואם לא הספיקו העלילה הקלישאתית והמבנה המעצבן הוצאת "כתר" הוסיפה את ה"תבלינים" שלה:
* התרגום של הספר נוטה יותר ל"פייסבוקית" מאשר לעברית תקינה.
* ההשקעה של ההוצאה בעטיפה בהחלט מרשימה, חבל שאותו מאמץ לא הושקע גם בעריכה ובהגהה.
* לא ברור מדוע "כתר" הוסיפו את הגרשיים בשמה של הסופרת V.M. Giambenco על העטיפה.

לסיכום: כמו הפיש אנ' צ'יפס בדוכן מקדונלדס בסיאטל – זה יכול להשביע, יש שעבורם זה אפילו טעים אלא שבסופו של דבר הערך התזונתי שואף לאפס... "מתנת האפלה" הוא מותחן סתמי, צפוי, אבל גם מותח, ספר שאפשר להעביר איתו טיסה... מצד שני יש לא מעט מותחנים הרבה יותר טובים שבהם כדאי להשקיע זמן וכסף.

» ביקורות נוספות של רונדו
» ביקורות נוספות על מתנת האפלה - הבלשית אליס מדיסון #01