ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שבת, 25 בינואר, 2014
ע"י נצחיה
ע"י נצחיה
נתחיל מהדברים הקטנים:
* הגופן הזה, של "כתר" שבו הצד"י הסופית מקבלת קו אלכסוני ודוקר בעין.
* לכתוב בספר "ב-1 בלילה" במקום "באחת בלילה" כפי שמתחייב בכתיבה טקסטואלית רציפה.
* לדבר על "ימיני", הוא אדם השולט ביד ימין שלו. "ימני" בשפה רגילה ותקינה.
* טעויות דפוס בספר (לא סימנתי בצד, ועכשיו אין תיעוד. תצטרכו להאמין לזה.
ואם כל זה לא מספיק, אז תנסו את זה: שם משפחתו של אחד מה"רעים" זהה לשמו הפרטי של אחד ה"טובים".
בשבועות האחרונים אני עוסקת בהורדה לדפוס של טקסטים, וכנראה העיסוק הרב בהגהות ובדקדקנות על פרטים קטנים נכנס לי כבר למחזור הדם. גם להזמנה שקיבלנו לטקס הסיום של בית הספר לקצינים עשיתי הגהות. אז יכול להיות שיש לי רגישות יתר, אבל דברים מהסוג הזה מעצבנים אותי גם בימים כתיקונם.
אלא אם הספר שבו מדובר מרתק בצורה שבה כבר לא שמים לב לטעויות הקטנות.
באמצע הקריאה, בעמוד 395, הגיע הזמן לישון, וסגרתי את הספר. לא סגרתי באנחה רבה כי אין ברירה. לא נשארתי במתח, ולא תקפו אותי סיוטים. סגרתי והלכתי לישון. נראה לי שזה כבר אומר הכל. ספר מתח שאפשר לסגור בלב שקט וללכת לישון מאה עמודים לפני הסוף, הוא כנראה לא כזה מותח. מאה העמודים הבאים, אותם קראתי למחרת, היו מעניינים למדי. אבל כותב מותחנים טוב היה מצליח לעשות מהם מטעמים כאלה, שיגבירו את הדופק ואת לחץ הדם. ג'מבנקו לא הצליח.
אליס מדיסון, החוקרת העיקרית היא עיקר האכזבה. היא לא חריפה כמו ד"ר קיי סקרפטה, לא מומחית לנפש האדם כמו פרידה קליין, לא תמימה-אך-חיננית כמו מא ראמצווה או מייזי דובס. היא סתם ירוקה. צעירה וחסרת ניסיון. היא משתמשת בתחושות בטן ובאינטואציות, אבל לא ברור על סמך מה. בדרך אגב היא גם לוקחת סיכונים מופרכים למדי. בנוגע לסיפור החיים האישי והאפל המובטח על הכריכה האחורית, אני יכולה להגיד רק פחחחחח, וסליחה על הצרפתית.
אז אם אתם תקועים בבית, ומשעמם לכם, ואין שום ספר אחר לקרוא, אפשר לקרוא אותו. ואפילו להנות. הוא לא ממש גרוע, רק סתמי. אם יש אופציות אחרות, אולי כדאי ללכת עליהן.
14 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
נצחיה
(לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
נתי, זה בהחלט קורה בחיים, אבל מותחן זה לא "כמו בחיים".
במותחן זה מבלבל מאוד.
|
|
|
נתי ק.
(לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
דווקא אני אוהבת את הרעיון בו שם המשפחה של הטוב זהה לזה של הרע.
כמו בחיים? סוג של קרקר נגד קרקר:-)
|
|
|
נצחיה
(לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
אלון, תודה רבה לך.
|
|
|
נצחיה
(לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
טופי, העניין הוא שלפעמים אני כן שקועה.
זו הבעיה בספר שמעיר את העין הביקורתית שלי.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
מת על הביקורות המדוייקות שלך
|
|
|
טופי
(לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
אני מזדהה לחלוטין.. מעולם לא הייתי שקועה עד כדי להתעלם משגיאות לשון למרות שלא נדרשתי לבצע הגהות. זו סתם אלרגיה לטעויות לשוניות. וזה לא חולף עם הזמן..
|
14 הקוראים שאהבו את הביקורת
