ביקורת ספרותית על התנור והחמאה - מבט שובר מוסכמות על כלכלת ישראל מאת אהרון פוגל
ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 7 בפברואר, 2014
ע"י אורי רעננה


הספר מביא קורותיהן של ההחלטות הכלכליות במדינת ישראל מסוף המאה ה 90 , זמן האינפלציה הגדולה, הצעדים לריסונה, העליה הגדולה מברית המועצות,האינתיפדות ומלחמות לבנון.
כל אחד מהנושאים מתיחס לנפשות הפועלות:פוליטיקאים, אנשי האוצר, מעט מן המימסד הכלכלי כמו תעשיינים, קיבוצים ועוד ועוד.
הדבר נכתב על ידי אדם שהיה בתפקידים בכירים במישרד האוצר, ממונה על התקציבים ועד למנכ"ל,אדם בעל קשרים,ניסיון וידע.
מי שקורא ביקורת זאת , מצפה לקונטרס רב כרכים, או לפחות כרך עבה אחד שהקורא בו יאמר כי קיבל תמונה של תקופה, חולייה והישגיה.
אין הדבר כך.
בספר של 290 עמוד נדחסות כאן פרשיות, תובנות מסויימות והכי גרוע רכילויות בפרקים קצרים בני מספר עמודים לכל נושא מרכזי. דוגמאות: פרוייקט הלביא 4 עמודים מהם חצי עמוד לטריק שבו גברת אלמוזלינו הלכה לשירותים והמחבר דאג לזרז את ההצבעה כדי להעמיד בפניה עובדה.
הספר מתפאר בנושאים שלטווח ארוך איני יודע אם הם פתורים. לדוגמה: ההצלה של קופת חולים. על פי המצב כיום איני בטוח שפעולתו לא היתה אקמול ולא יסוד מנגנון בריא להמשך.
הדוגמאות רבות.
הקריאה בספר נותנת תחושה כי הכותב נמצא כיום בין אינטרסים סותרים. כבעל תפקידים בכירים כיום במשק, וקשרים עם בעלי החלטות , אין הוא רוצה לקרוע את החבל.
מצד שני הוא רוצה לכתוב על הבעיות המיבניות של המשק. הן בקבלת החלטות והן בביצוע.
מתקבל מין שעטנז שאין ברור בו למי הוא מיועד.
למרות זאת קיבלתי כמה תובנות מקריאת הספר:
א. חלק מהמשברים הכלכליים הכבדים, נבעו מהגישה הסוציאליסטית במיוחד בהנהגת מפלגת מפאי, העבודה, שיצרה העדפות סקטוריאליות שמחירם היה כבד ביותר.
לא כל פעולה חברתית שנראית באותו רגע טובה ונכונה , עוזרת לקדם את המרכיב החברתי אלא לפעמים ההיפך היא הגדלת הפערים.
דוגמה קטנה: הפטורים שהתחילו בעבר לקרנות ההשתלמות . שעוזרות למי שמעמדו ומשכותו גבוהים יותר.
ויש עוד.
הטיפול בנושא תקציב הביטחון מתואר בספר בצורה רדודה, קצר מדי וחסר כל תובנה.
והעיקר , אין כאן הסתכלות לאחור על כשלונות של פוגל עצמו . לא בתחום הקוריוז, אלא, ביצירת מבנים ותהליכי החלטות שבהם אנו מתמודדים וסובלים בימים אלו.
לא בטוח כי הספר שווה את המאמץ.

4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אורי רעננה (לפני 11 שנים ו-8 חודשים)
לחמדת לצערי דעתי אינה כדעתך.
א. המיפלגה שאת מדברת עליה היתה טמני הול.
גם הבנים של בן גוריון הגנו על מושחתים, שיקרו בבית משפט (ראי שורת המתנדבים). הגנבות היו אדירות לקיבוצים, פוגל מעריך אותם ב 50 מיליארד שח שווי של היום.
אם מדינה במצב כלכלי קשה ויש כמה נהנתנים, הרי שווי ההטבה היא אדירה אם צריך לתרגם אותה מצב כיום.
המימסד הכלכלי התומך בשמאל אינו קטן ושורשיו נטועים בעבר ( ע"ע בנק הפועלים, חברת העובדים). אל תאמיני באידאולוגיה זאת.
אם זה היה כל כך תמים , מדוע היה צורך בהסדר הקיבוצים?
ויש עוד.
היום המימסד החדש פשוט ממשיך את הישן. דרך אגב חלק מהמימסד הישן המיר דתו לחדש והכל בסדר.
שימי לב כי בנושאי כלכלה אין חילוקי דעות אידאולוגים בין ימין ושמאל, למעט קבוצות שוליים.
חמדת (לפני 11 שנים ו-8 חודשים)
לאורי .תועבות ושחיתויות יש בכל שלטון שמחזיק מעמד יותר מכמה כהונות ברצף. אבל להבדיל ובהכללה השחיתות של מפאי הלכה למפלגה ,ולכל מה שסבב את ערכיה ולא לכיסים הישירים של עובדי הציבור .ספיר לא עשה כסף לביתו . בעוד שכל הפוגלים למיניהם התעשרו לכיסם הפרטי דרך יחסי שלטון והון האוצר . לגבי גברת אלמוזלינו - הסיפור ידוע אבל תמיד מרתק לשמוע אינטריגות.
אורי רעננה (לפני 11 שנים ו-8 חודשים)
לחמדת שלום
דווקא, החלק הזה שעליו את מתקוממת, כתוב בבהירות.
מה שאומר פוגל, כי בכלכלה יש כמה דרכים לתת כסף.
הראשונה ישירה, כמו מה שנעשה לחרדים.על פי גולגולת .
השניה היא על ידי הקלות, הדוגמה הבולטת היא המענקים ליצוא שחברות ענק מקבלות כמו טבע, אינטל וכו. בפועל משלמות חברות אלו מס בשיעור של 10%, דבר שגם המתכננים של ההקלה לא התכוונו אליו.
שלישית עצימת עיניים. אם נותנים " הלוואה " או פטור שאינו צמוד בתקופה שהאינפלציה גאתה, זו מתנה או מענק סמוי.
כזו היתה ההקלה ששוויה היה מיליארדים ל"התישבות העובדת" ולחברת העובדים. דרך אגב היא נוצלה לא תמיד למטרות כשרות. כמו תמיכה במיפלגה, הפועל ,ושאר מיני תועבות כאלו.
אני רוצה להוסיף משהו אישי. אחיי עבדו בסולל בונה, לקראת הבחירות הם "התנדבו" לתרום ימי חופש למיפלגה.תחשבי מה היה קורה אם לא היו "תורמים".
אתן לך דוגמה אחרת: חברת אגד שלטה כמונופול על התחבורה הציבורית. היא קיבלה סובסידיות. אגד שכרה מניצב"א את תחנות האוטובוסים.ניצב"א היתה בבעלות חברי אגד. את מבינה מה היה מחיר ההשכרה. אגד היתה בגרעון ואילו ניצב"א לא.
יש עוד המון דוגמאות.
היום, התרגיל הזה נעשה בצים, שהיא בגרעון. אחת הסיבות לו הוא חוזה דרקוני לחכירת אוניות מחברה בבעלות מקורבים של משפחת עופר באנגליה.
הספר מתיחס גם לדימונה ולעירות פיתוח ואומר כי מלכתחילה העיירות לא נבנו כדי לעמוד על רגליהם אלא לשמש כמאגר כח אדם לסביבה חזקה יותר . והמבין יבין.
אישית אני מאמין לכלם. לכל אלו שמצביעים על מחדלים. אין קשר למי הם שייכים. תראי איזה נאיבי אני.
רץ (לפני 11 שנים ו-8 חודשים)
אורי - כרגיל כתיבתך מרתקת, בעיקר לתחום המדיניות הציבורית, יש לי הרגשה שאתה מכיר את הנושא באשר לגילוי המרעיש - זה נכון שהלביא יורט כאשר גברת אלמוזלינו הלכה לשירותים, זאת טקטיקה היוצרת אסטרטגיה - זה ענק.
חמדת (לפני 11 שנים ו-8 חודשים)
ראיתי את שם הספר וישר הלכתי לברר מי הכותב .טוב -אם מדובר באהרון פוגל כאחד שהיה מנערי ובוגרי האוצר בעשור השמונים של המאה הקודמת .כל מה שכותב או יכתוב פה פוגל הוא בבחינתי מי שמקורב לצלחת ,להון שלטון .עפי הויקיפדיה מאז שנת 2003 הוא מכהן כיו"ר הוועדה והמועצה המייעצת לבנק ישראל,אם כי נדמה לי שהוא קיבל לאחרונה תפקיד אחר גם בספירות הגבוהות של ה"מחוברים". פוגל - ראייתו הכלכלית היא תצ'ריסטית מובהקת .הפרטה ועוד הפרטה, והנה התוצאות החברתיות המעמדיות שיש לנו היום .העשירים מתעשרים ,העניים יותר עניים, מיליון וחצי ילדים רעבים .זוגות צעירים שלא יכולים לבנות כאן בית וחושבים לחיות בחו"ל ובצדק . אורי -איני מסכימה עימך באמירתך " חלק מהמשברים הכלכליים הכבדים, נבעו מהגישה הסוציאליסטית במיוחד בהנהגת מפלגת מפאי, העבודה, שיצרה העדפות סקטוריאליות שמחירם היה כבד ביות", אין ספק בזמן מפאי היו שחיתויות ,אבל הכלכלה הסוציאליסטית העניקה גם למעמד הבינוני אפשרות לחיות פה בכבוד ובתקווה . היום מעמד הביניים נשחק ,ביום שהוא יעלם -תעלה הדיקטטורה כצורת שלטון אצלנו ,ראה מדינות ד.אמריקה . יכול להיות ונראה לי יותר מהגיוני ונכון לעשות שינויים מיבניים במשק ,הבעיה היא שהשינויים הללו יהיו לטובת חבריו ובני מעמדו ,אלה הלמעלה .ואכן צדקת כאשר כתבת כי " הקריאה בספר נותנת תחושה שהכותב נמצא כיום בין אינטרסים סותרים. כבעל תפקידים בכירים כיום במשק, וקשרים עם בעלי החלטות , אין הוא רוצה לקרוע את החבל." וכי למה שיחפור לעצמו את הבור האישי הכלכלי החברתי ?! אנשים כמו פוגל הם המריעין- בישין הכלכליים שגרמו למדינה שלנו להראות כפי שהיא כיום .
שטיבל (לפני 11 שנים ו-8 חודשים)
מסכים לחלוטין על כריכת הספר נכתב "מבט שובר מוסכמות על כלכלת ישראל" ובסוף מצאתי פרקים קצרים של טפיחות עצמיות על השכם, שימוש מרובה מידי במילה "ממלכתי" ורכילות די זולה...
בקיצור, מדובר בגניבת דעת.



4 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ