(ינואר 2014)

י' הצוערת חוזרת מהבה"ד עם ספר ספריה. היא אומרת שהוא "סיפור יפה שכתוב גרוע". אני מתחילה לקרוא, ומפסיקה.

(חנוכה 2006)

י' הילדה אוכלת סופגניה, ומתנפחת. מוקד חירום, קופת חולים, אטרופין, פרדניזון, בדיקות אלרגיה. מסקנה: לא אוכלים מאפים שלא ברור מקורם.

(אוגוסט 2012)

י' הטירונית מתקשרת הביתה. היא בקציעות, במרפאה, והולכים לקחת אותה לסורוקה, בגלל התקף אלרגיה. אני שואלת אם לבוא. החובש, בן 19 אומר שמה פתאום. אין צורך. אמא בת 39 מחליטה להאמין לחובש. בסופו של דבר י' חוזרת הביתה, נפוחה, עייפה, עם גימלים, אחרי שעות לא נעימות במיון.

(ינואר 2014)

נ', האחות של י', גם מגוייסת לצבא. אותו חיל, אותו בסיס טירונים. היא מסמסת שהיא במרפאה בקציעות, בגלל קוצר נשימה.

(חורף 2008)

נ' בתיכון, בטיול שנתי בנגב. סובלת מקוצר נשימה חריף. מוסעת לבית חולים, וחוזרת הביתה לפני סוף הטיול. בירור רפואי מלא. אין אסטמה. אין כלום. רק קוצר נשימה בדרכי אבק.

(ינואר 2014)

אמא למודת ניסיון קופצת לאוטו, ומסמסת לנ' שהיא בדרך לסורוקה. אלא שהחיים אף פעם לא מעמידים אותנו בפני אותו ניסיון פעמיים. נ' חוזרת לבסיס, ומשוחררת רק למחרת, ואמא היסטרית נוסעת למחרת לקחת אותה מבאר שבע, כדי לחסוך לפחות חצי מהאבק שבדרך.

כך או כך מגיעה שבת, בלי שהספקנו לעבור בספריה ולחדש את מלאי הספרים. וכל ההקדמה הזאת היתה רק כדי להסביר מדוע המשכתי וקראתי ספר שכבר בעשרת העמודים הראשונים ברור שהוא אינו ראוי לקריאה.

מה יש בספר? אחד זוהר בן בסט, שבעבר היה בעל תואר באומנות, והיום הוא סוחר בנד"לן, מגיע לצרפת לצורך עבודתו. שם הוא פוגש שתיים. אחת בשר ודם, הלא היא נעמה העובדת בשגרירות, ואחת בתמונת שער בעיתון, ומכרזת פרסומת. וכך נעה העלילה בין הזמנים ובין המקומות. מספרת לנו את סיפור אהבתו של בן בסט לאלינור, ואת סיפור מחלתה ומותה, וכן את הסיפור של החיפוש שלו אחר האחראים למותה של אלינור. והיא (כלומר העלילה) עוברת מישראל לצרפת ובחזרה. בין לבין עסוק זוהר ברדיפת שמלות, ובחלומות. החלומות זו נקודה מעניינת. רק אצלי החלומות לא עלילתיים ולא עוסקים ספציפית בחוויות היום האחרון שעבר עליי? הקפיצות סין הזמנים מטרידות, השפה הכתובה רדודה, יואב קרן חושב שיש להאכיל את הקורא בכפית, וכך הוא אמנם עושה. הקישורים בין האנשים והאירועים מדהימים בחוסר אמינותם.

ספר לאי בודד. כלומר אם אין לכם ממש שום דבר אחר לקרוא, גם לא ספר טלפונים.

(ינואר 2014)

י' הצוערת חוזרת מהבה"ד עם ספר ספריה. היא אומרת שהוא "סיפור יפה שכתוב גרוע". אני מתחילה לקרוא, ומפסיקה.

(חנוכה 2006)

י' הילדה אוכלת סופגניה, ומתנפחת. מוקד חירום, קופת חולים, אטרופין, פרדניזון, בדיקות אלרגיה. מסקנה: לא אוכלים מאפים שלא ברור מקורם.

(אוגוסט 2012)

י' הטירונית מתקשרת הביתה. היא בקציעות, במרפאה, והולכים לקחת אותה לסורוקה, בגלל התקף אלרגיה. אני שואלת אם לבוא. החובש, בן 19 אומר שמה פתאום. אין צורך. אמא בת 39 מחליטה להאמין לחובש. בסופו של דבר י' חוזרת הביתה, נפוחה, עייפה, עם גימלים, אחרי שעות לא נעימות במיון.

(ינואר 2014)

נ', האחות של י', גם מגוייסת לצבא. אותו חיל, אותו בסיס טירונים. היא מסמסת שהיא במרפאה בקציעות, בגלל קוצר נשימה.

(חורף 2008)

נ' בתיכון, בטיול שנתי בנגב. סובלת מקוצר נשימה חריף. מוסעת לבית חולים, וחוזרת הביתה לפני סוף הטיול. בירור רפואי מלא. אין אסטמה. אין כלום. רק קוצר נשימה בדרכי אבק.

(ינואר 2014)

אמא למודת ניסיון קופצת לאוטו, ומסמסת לנ' שהיא בדרך לסורוקה. אלא שהחיים אף פעם לא מעמידים אותנו בפני אותו ניסיון פעמיים. נ' חוזרת לבסיס, ומשוחררת רק למחרת, ואמא היסטרית נוסעת למחרת לקחת אותה מבאר שבע, כדי לחסוך לפחות חצי מהאבק שבדרך.

כך או כך מגיעה שבת, בלי שהספקנו לעבור בספריה ולחדש את מלאי הספרים. וכל ההקדמה הזאת היתה רק כדי להסביר מדוע המשכתי וקראתי ספר שכבר בעשרת העמודים הראשונים ברור שהוא אינו ראוי לקריאה.

מה יש בספר? אחד זוהר בן בסט, שבעבר היה בעל תואר באומנות, והיום הוא סוחר בנד"לן, מגיע לצרפת לצורך עבודתו. שם הוא פוגש שתיים. אחת בשר ודם, הלא היא נעמה העובדת בשגרירות, ואחת בתמונת שער בעיתון, ומכרזת פרסומת. וכך נעה העלילה בין הזמנים ובין המקומות. מספרת לנו את סיפור אהבתו של בן בסט לאלינור, ואת סיפור מחלתה ומותה, וכן את הסיפור של החיפוש שלו אחר האחראים למותה של אלינור. והיא (כלומר העלילה) עוברת מישראל לצרפת ובחזרה. בין לבין עסוק זוהר ברדיפת שמלות, ובחלומות. החלומות זו נקודה מעניינת. רק אצלי החלומות לא עלילתיים ולא עוסקים ספציפית בחוויות היום האחרון שעבר עליי? הקפיצות סין הזמנים מטרידות, השפה הכתובה רדודה, יואב קרן חושב שיש להאכיל את הקורא בכפית, וכך הוא אמנם עושה. הקישורים בין האנשים והאירועים מדהימים בחוסר אמינותם.

ספר לאי בודד. כלומר אם אין לכם ממש שום דבר אחר לקרוא, גם לא ספר טלפונים.