ביקורת ספרותית על הנסיך - רומן מתח מאת אורלי קראוס-ויינר
ספר טוב

---

הארי טרומן אמר: "בגיל צעיר שקלתי להיות פוליטיקאי, או נגן פסנתר בבית בושת. לומר את האמת, אין הבדל גדול בין השניים".

רונלד רייגן אמר "פוליטיקה היא המקצוע השני העתיק בעולם. הגעתי למסקנה שהיא מאוד דומה למקצוע העתיק בעולם".
אחרי שקוראים את הספר "הנסיך" של אורלי קראוס-ויינר, מפנימים ומבינים עד כמה שניהם צדקו, צודקים וכנראה גם יהיו צודקים בעתיד.
אז מה יש לנו בסיפור הזה?
מה קורה שרמי מוצקין עם כמה קילומטרים רבים של כתבות, מתכוון לראיין את אברהם נבו שמשום מה, מודיע על התפטרותו דווקא כאשר כסא ראש הממשלה ממתין לו?
רמי ידע לעשות את ההכנות הדרושות לראיונות ומחליט, להמתין מתחת לביתו של המרואין כבר מ-05:45 בבוקר. למה? כי רמי לא רצה חלילה שמא מישהו מהקולגות יגנוז לעצמו את הסקופ.
תוך כדי הצצה לשטח בריכת הבניין בו מתגורר אברהם נבו, ככה פתאום משום מקום ובעת שהציפורים החלו לצייץ, במי הבריכה צף על ביטנו אדם בחולצה אפורה ושיער שיבה...
רמי שולף את הסלולארי ומחייג ל-100...
ציטוט עמוד 12: "הוא ידע לזהות פוליטיקאים בכל מצב, גם כשצפו מתים בבריכה".
מכאן הקורא מחבק את הספר ובולע בשקיקה כל משפט וכל פרק. הופתעתי מכמות הפיתולים... כל פיתול גרם לי להתעמק עוד יותר בכורסא ולהתמכר לכיף שבקריאת הסיפור הזה.
בסיפור הזה יש המון תבלינים מעוררים והוא רווי בנושאים שונים ומגוונים. אורלי מצליחה לגעת כמעט בכל נושא קצת, וזה בהחלט מספיק לדגדג את המחשבות באותו נושא.
איזה נושאים?
זוגות צעירים ובעיות הדיור, המאפייה הרוסית, עסקים אפלים, עולם תחתון, אנשי הצווארון הלבן, נוער הגבעות, דיעות ימניות מול שמאליות, חילונים שמתמזגים עם חוזרים בתשובה, תקשורת, עיתונות, משטרה וכמובן איך לא? יש גם אישה יפה ומסתורית ועוד הרבה נושאים נוספים, שנמצאים על סדר יומה של החברה הישראלית.
עופר, הגר, שי ומאיה הם הקווארטם של הסיפור הזה. אליהם מצטרפים אריק, נבות, רמי, בלה ועוד...
בשליש האחרון של הספר עליתי על פיתרון התעלומה ולמרות זאת הספר הצליח לרתק אותי.
אורלי בונה את הסיפור ממגוון בעיות רלוונטיות בחברה הישראלית ויחד עם זאת מעוררת תקווה למשהו אופטימי וטוב יותר. (הלוואי).
הערה לכריכה: לא בטוחה שהתמונה מתאימה לעלילה. לדעתי היא לא משקפת את המידע הרב שיש בתוך העלילה.
אני אוהבת את כתיבתה של אורלי קראוס-ויינר. כתיבתה קולחת, זורמת ומרתקת. ספריה תמיד מתאימים לכל מצב רוח ולכל מזג אויר. בספר הזה אין רגע דל! מתחברים לספר מתחילתו ועד לסופו. במקרה הזה אני גם אוהבת אמנון ז'קונט. כשאני נתקלת בספר שאמנון ז'קונט הוא העורך שלו, אני סמוכה ובטוחה עוד בטרם קריאת הסיפור שיהיו פיתולים מעניינים.
בתחילת הספר אורלי קראוס-ויינר מצטטת את לואיס קרול, "מתוך "הרפתאות אליס בארץ הפלאות" (הספריה החדשה, תרגום: רנה ליטווין, 1998) להלן:
"התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?"
"זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע", אמר החתול.
"לא אכפת לי כל כך לאן – " אמרה אליס.
"אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי," אמר החתול.
"-בתנאי שתגיעי," אמר החתול, "אם רק תתמידי בהליכה."
הקטע הזה בהחלט מתחבר ל"נסיך הזה".
"הנסיך" הוא הספר השנים-עשר וכשעברתי על הרשימה המוזכרת בכריכה האחורית הסתבר לי, שלא דילגתי על אף ספר שנכתב על ידי אורלי קראוס-ויינר... עכשיו אני ממתינה לספר ה-13.

המשפט: "פוליטיקאי שהוא מסתכל בראי הוא רואה כל יום את פרצופו של אינטרס אחר" הולך יופי עם הספר הזה.
אתם יודעים מה?
וואלה
זה נכון!

בקיצור: יופי של ספר, קליל, זורם, מרתק, קצת מתח וקצת מכאן ומשם.
חבל על הזמן!
מה אתם קוראים את הביקורת שלי לכו לקרוא בעצמכם!
לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על הנסיך - רומן מתח