ביקורת ספרותית על קרקע לא מוכרת - ספריה לעם #610 מאת ג'ומפה להירי
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 25 בדצמבר, 2013
ע"י yaelhar


אנשים שנעקרים מסיבה כלשהי מהמקום בו נולדו ובו נולדו אבותיהם, מפתחים התנהגויות המיועדות לשרידתם: חלק ינסו לאמץ את מנהגי המקום החדש, ימהרו ללמוד את השפה החדשה, על דימוייה המוזרים בעינהם. אחרים ישמרו את מסורת המקום ממנו הגיעו - ישמרו על השפה חבריהם יהיו בני "המולדת הישנה", הם ימשיכו לאכול את האוכל, יהיו לבושים באופנת המקום ממנו באו, וילדיהם יחונכו לפי הקוד שהיה נהוג במולדת. להירי כתבה שמונה סיפורים עצובים על האנשים האלה ובמיוחד על ילדיהם.

המהגרים הבנגלים לארצות הברית ולאנגליה הגיעו - זה הרושם המתקבל מהסיפורים של להירי - כהגירת מותרות. מדובר באנשים משכילים - רופאים, מהנדסים, סטודנטים - דוברי אנגלית מצויינת, גם במולדתם היתה להם רווחה כלכלית ונראה שהגירתם נועדה לאשר לעצמם ולקרוביהם שנשארו בהודו את הצלחתם. מי שמשלמים את המחיר - מי שנמצאים בין הפטיש (ההורים) לסדן (חברת הילדים האמריקאים) אלה בניהם של המהגרים האלה. ילדים שלעתים קרובות נולדו במדינה החדשה, דוברי אנגלית מבטן, לכן יכולים להבין את הלעג של שאר הילדים על ההתנהגות וההופעה "ההודית המוזרה" שלהם. אלה הילדים שהערכים ההודים טבועים בהם והם מנסים לישב את הסתירה בינם לבין החיים במולדתם - שהיא גם זרה להם.

הסיפורים נוגעים ללב. להירי כותבת את סיפוריה בפשטות רבה. קל מאד "להיכנס" לסיפוריה ולהזדהות עם הדמויות. הסיפורים עוסקים בנושאים אוניברסליים, שכל אחד מכיר, ובדרך הייחודית שאותם מהגרים ובניהם מגיבים לאותם נושאים. סיפורים על ניכור בחיי נישואים, אהבה אסורה, התמכרות לשתייה, נאמנות ובגידה. הסיפורים מעניינים, עצובים, כתובים מצויין וכולם טובים מאד.

קראתי וחשבתי איזה בת מזל אני, שלא נאלצתי לחוות את ההתפתלות שילדי מהגרים, המכירים את שני הצדדים ומנסים לשייף את הקצוות החדים בחייהם. ילדי המהגרים שלא הם בחרו בהגירה, משלמים מחיר מלא על החלטת הוריהם. להירי זכתה, כנראה בצדק, ב"פוליצר" על ספרה "פרשן המחלות", אבל הראויים לפרס שמעולם לא חולק אלה בני המהגרים, גיבוריה.
15 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
שין שין (לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
ושוב את צודקת...
yaelhar (לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, שין שין. את צודקת לגבי מצוקת האם המוזכרת בספר. אבל אני התרשמתי שהסופרת לא רצתה להזדהות עם האם וחברותיה, והעדיפה לבדל עצמה מהן. היא בחרה להעריץ את הצד החזק, ולהזדהות עם מצוקת הילדים.
שין שין (לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
אגב, בסיפוריה להירי מתייחסת גם לא מעט למצוקה של האם, שנותקה מהמשפחה המורחבת ונותרה בבדידותה זוהי מצוקה לא פחות קשה ואולי אף יותר ממצוקת הילדים בני הדור השני, שעתידם עוד לפניהם. בכל מקרה ספרות על הגירה היא תמיד מרתקת ואני חושבת שלהירי עושה זאת היטב בכל אחד מספריה.
yaelhar (לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, אלי! אתה כל כך צודק! ההגירה באמת מקלפת מהאדם זהות ראשונית, ומציבה אותו כמתמודד על זהות חדשה, שאף פעם לא תהיה מושלמת כמו הזהות הראשונית.
אלי (לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
בקורת יפה כתבת. מטבע הדברים שכל ההגירה
תולשת מהאדם את הזהות הראשונית שלו
ומציבה מול חזית עימות חדשה שנושאת עימה
מאבק פנימי בהסתגלות למציאות אחרת
yaelhar (לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, רץ!
yaelhar (לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, מתלמד! ותודה על שאלתך, שמאפשרת לי להתייחס למשהו שהתלבטתי לגביו והחלטתי לא להכניסו לביקורת. המהגרים "שלנו" הם ברובם המכריע הגירת מצוקה: הם נרדפו בגלל יהדותם, ניסו להשמיד אותם או שהם ציפו לחיים טובים יותר פה. ההורים הרכינו ראש וקיבלו בהכנעה את הבוז שהתרבות הקולטת התייחסה אליהם. הילדים שלהם התגייסו למלחמה על עלבון הוריהם, והכעס הוא המוטיב העיקרי של גישתם.

המהגרים של להירי הם סיפור שונה לחלוטין. הם באו משכבה בעלת פריבילגיות, בדרך כלל שכבה משכילה, הם זכו בארץ הקולטת (לפחות האב זכה) לכבוד מקצועי. כך שילדי המהגרים האלה לא יכולים לגייס כעס. אין להם על מי לכעוס, והם נותרים במצוקתם.

ואם אתה שואל אותי, אני לא יודעת איזה מבני "הדור השני" הם יותר במצוקה...
yaelhar (לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, סוריקטה! הורים נוטים לחשוב שמה שטוב להם, טוב לילדיהם (או להפך...) אבל הניסיון מלמד שהם לא יכולים לתפוס את מה שילדיהם עוברים, כי אין להם הכרות עם התרבות הקולטת.
רץ (לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
יעל קראתי את הספר, הביקורת שלך נוגעת בנקודות הנכונות - המתח שבין שתי תרבויות.
מתלמד (לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
ביקורת מקסימה ומדגדגת. השאלה הקטנה והלא צינית, המבלי אין לנו מאות ספרי מהגרים בארצנו הקטנטונת שטרחת לבקש אותם בהודו?
או בניסוח פחות טוב: האם יש למהגרים של להירי פן נוסף על הפנים העצובות של בני עדות המזרח, או העולים מחבר העמים, ואפילו עקורי המחנות שניסו להתערות בקיבוצים?! אם כן, חוששני שאטרח לקרוא.
סוריקטה (לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
זה מוזר ומעניין, מה שכתבת, כי בעיני הגירה נתפסה כהקרבה של ההורים למען עתיד הילדים שלהם. הזווית שתיארת בהחלט מעוררת מחשבה.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ