ביקורת ספרותית על מהחלון הגבוה ביותר מאת פרננדו פסואה
ספר מעולה

---

פרננדו פסואה הפורטוגלי, הוא מגדולי המשוררים במאה העשרים אשר "בילה את מרבית חייו כהלך אלמוני ברחובות העיר התחתית של ליסבון", ורק "לאחר מותו התגלתה תיבת עץ ובה למעלה מעשרים ושבעה אלף דפים כתובים החושפים גוף יצירה מדהים בהיקפו, בעומקו ובגיוונו" (מתוך הכריכה ל"ספר האי-נחת" / פרננדו פסואה, הוצאת בבל), ואף שפסואה נפטר ב-1935 עד היום לא הושלמה מלאכת ההוצאה לאור של כל הכתבים.

אי אפשר לכתוב על ספר השירה הזה מבלי לתאר בקצרה את מכלול יצירתו של פסואה, ואף שקטונתי מלכתוב על האיש ועל יצירתו, פטור בלא כלום אי אפשר, אז רק אכתוב בקצרה מתוך דברים שקראתי וחיפשתי על האיש. פסואה היה משורר פורה בצורה בלתי רגילה, וגם סגנון וצורת כתיבתו היה חריג. בכתיבתו הוא יצר 'הטרונימים', כלומר דמויות מלאות, מפותחות, בעלות אישיות וחיים עצמאיים וביוגרפיות בדויות, עם סגנון כתיבה והשקפת עולם ייחודית. חלק מהדמויות אף מכירות, מגיבות ומבקרות אחת את יצירתה של השנייה, וכולם פרי רוחו של פסואה בעצמו. פסואה יצר כשבעים הטרונימים אך שלושה מרכזיים ביותר, ואחד מהם, אלברטו קאיירו, הוא 'כותב' ספר זה - 'מהחלון הגבוה ביותר'.

ההקדמה לספר זה נכתבה על ידי הטרונים אחר בה הוא מספר על מורו הגדול אלברטו קאיירו ש"מתעלם מהחיים עצמם וכמעט בור במדעי הרוח, כמעט בלי חיי חברה ובלי תרבות, יצר קאיירו את יצירתו בהתקדמות בלתי נתפשת ומעמיקה... הוא עתיד להיות מגלה הממשות". רמי סערי, המתרגם, כתב ששירתו של קאיירו/פסואה "היא שירת הטבע הכותב את עצמו". הייתי גם מגדיר את הציר המרכזי של השירה הזו כשירה המחפשת ומנסה לתפוס את הדבר כשלעצמו. אם קאנט, ובעקבותיו העולם הפילוספי-מדעי, כפר ביכולת לתפוס את הדבר כשלעצמו מבלעדי התיווך והמיצוע של התבונה וההכרה האנושית. קאיירו מנסה בשירתו להוכיח שאפשר אחרת, קאיירו כופר במטפיזיקה, היא איננה, כי אין לאדם אלא את הנראה והמוחש והקיים כפי שהוא, כל המשמעויות והפרשנויות אינם רלוונטיות. כדי להתחבר אל הטבע יש להסיר את כלי הניתוח התפיסה והפרשנות האנושיים ולדבוק בטבע וביש כשלעצמו.

הנה דוגמא:

מי שהקשיב לשירי אמר לי: מה חדש בזה?
הכל יודעים כי פרח הוא פרח ועץ הוא עץ.
אך השבתי: לא הכל, אף אחד.
כי הכל אוהבים את הפרחים מפני שהם יפים, ואני שונה.
והכל אוהבים את העצים מפני שהם ירוקים ומוצלים, אך אני לא.
אני אוהב את הפרחים כיון שהם פרחים, ישירות.
אני אוהב את העצים כיון שהם עצים, בלי מחשבתי.
(עמוד 124)

הנה דוגמא אחרת בה קאיירו/פסואה רומז לאפלטון ושולל את הפילוסופיה האידיאלית ואת משל המערה שלו.

לא די בפתיחת החלון
כדי לראות את השדות ואת הנהר.
לא די לא להיות עיוור
כדי לראות את העצים ואת הפרחים.
צריך גם שלא תהיה לך שום פילוסופיה.
מפילוסופיה אין עצים, יש רק אידאות.
יש רק כל אחד מאיתנו, כעין מערה.
יש רק חלון סגור והעולם בחוץ;
וחלום על מה שאפשר לראות אם יפתח החלון,
שלעולם איננו מה שנראה בהיפתח החלון.
(עמוד 145)

בהחלט לא ספר שירה רגיל ופשוט, אבל מלא עומק ומאתגר, גם אם לעיתים יש תחושה של חזרה על אותם רעיונות בלבוש אחר.

"להיות דבר הוא לא להיות ניתן לכל פירוש". (עמוד 130)

» ביקורות נוספות של יוֹסֵף
» ביקורות נוספות על מהחלון הגבוה ביותר