ספר מדהים ששואב את הקורא פנימה בנשימה עצורה.
אז...
על מה העלילה?
העלילה חולקה לשבעה חלקים כאשר כל חלק מהסיפור מתרכז בדמות עיקרית אחרת באותו חלק.
רבקה נישאה ליעקב שעבד בנגריה של אביה – שלמה.
האם-מאשה עבדה כרופאת שיניים בוינר ואחיה הבכור נפטר משחפת מכאן שרבקה הייתה היחידה שיכלה לסעוד אותם.
לרבקה ויעקב נולדו שלושה ילדים: רחל הבכורה, לייבל ודיוד. לדיויד הצעיר היה את רקס-הכלב.
לאחר ששלושת הילדים גדלו רבקה התגייסה לפעילות המחתרת היהודית, שעבורם אספה חומר מודיעני. פעילותה זו נשמרה בסוד מבני משפחתה.
עקב ניצני הפרעות ביהודי פולין נאלצת המשפחה "לפרק את החבילה". רבקה שולחת את יעקב ואת שלושת ילדיה לאמריקה, למרות שהיו עוגן לחייה, ונשארת עם הוריה בפולין.
הפרידה מילדיה ובעלה היקרים לא היו קלים בנמל בגדנסק וכששבה לביתם המשותף, רק הכלב רקס היה הזיכרון היחיד שנותר מהמשפחה שהפליגה לאמריקה. רקס הכלב הרגיש את המאורע... ציטוט עמוד 26: "רקס הבין לפתע שהוא נשאר מאחור, ונשא את קולו ביבבה, שצמררה את גבה. אך לא היתה לה ברירה. היא הכריחה את עצמה להמשיך הלאה ולחזור הביתה".
(כבעלת כלב בעצמי תמונה לא קלה... כואבת שגורמת ללחלוחית בעיניים).
לאחר עזיבת בעליה וילדיה לארצות הברית, ימיה של רבקה חלפו בשגרה, מלבד הביקור של מנחם שביקר אותה מעת לעת, כדי לנטול ממנה את המעטפה רווית המסמכלוגיה החשאית שעליו עמלה מספר חודשים.
רבקה עבדה בספריה העירונית, התענגה על ספרים והאפלוליות שעטפה את המסדרונות ומדפי הספרים וגם, מעת לעת ביקרה את הוריה. היא השיבה צבע ללחייה, בעזרת ביקוריהם של השליחים, שהגיעו לביתה לקחת ממנה את החומרים המוצפנים. מאותם שליחים היא גם קבלה לא מעט כסף ששימש, למתן שוחד למשתפי"ם שהייתה מקושרת אליהם.
החלק הטוב של הפרק הזה היה מ-נ-ח-ם. כשמו כן הוא... הוא היה הנחמה של רבקה.
החלק השני מתרכז בהפלגה הקשה של יעקב והילדים לאליס-איילנד. עקב תנאי ההיגיינה הנמוכים באוניה, מפלס המחלות גבה מיתות תכופות של המפליגים וגופות הושלכו לים.
את פניהם של יעקב והילדים קיבלה הדודה חנה ויצחק-אי'צו בעלה. חנה ואיצ'ו השתלבו היטב בין המהגרים האחרים. לאיצ'ו הייתה חברת שיפוצים וחנה עסקה בתפירה לכל השמנה וסלתה של ניו-יורק. אט אט בעזרתה של חנה, יעקב והילדים השתלבו בארץ הזרה, החליפו שמות: יעקב הפך לג'קוב ורחל ורייצל. בנתיים יעקב פתח נגריה לפרנסת המשפחה ורחל-רייצל טיפלה במשימות הבית. חנה אחותו, הקפידה לשמור על משפחה מלוכדת, ואף נהגה להזמינם מידי שבוע לארוחת שבת, ובכך הקלה על יעקב והילדים את חבלי הקליטה בארץ החדשה, עד וכאשר פקד אותם האסון...ועוד אסון...
החלק השלישי עוסק ברבקה ובריחתה, אחרי שהצורר הנאצי החל לקצור אנשים כחיטה כנועה שממתינה לביקורו של המגל. גם רקס הכלב הנאמן, מופיע פתאום בעלילה לאחר שנמסר למשפחה אחרת עם עזיבתו של דויד לארצות הברית. (הכנסת הכלב שוב לסיפור בחלק הזה של העלילה בהחלט מרגשת... תקראו... תבינו...).
ביתרת החלקים של העלילה מתווספות דמויות נוספות: לאה- אחותו של מנחם, וולטר, בלהה, גיורא ומפגשים מרגשים נוספים ולא צפויים.
הערות:
א) בחלק השני של הסיפור, לא ראיתי כל צורך דווקא בפרק שעוסק בקשיי קליטת המשפחה בארצות הברית, לכתוב על יורם חברו של מנחם, לעניות דעתי הפסקאות שעוסקות ביורם לא היה להם מקום בחלק הזה של הספר.
ב) בעמוד 99 שורה אחרונה נתקלתי בטעות סופר נכתב דרי הגטו במקום דיירי הגטו.
ג) לדעתי היה ניתן להעניק לכל דמות קצת יותר עומק... לי אישית זה היה חסר קצת.
הסיפור הזה הוא מסע עם אלמנטים משפחתיים שמתחיל במלחמת העולם השנייה דרך ארצות הברית, תקופת המנדט בארץ, הקמת המדינה, הקיבוץ וארץ ישראל בראשיתה.
העלילה נכתבה עם המון כוח ואופטימיות כן כן... אנחנו חיים בהווה כדי לחיות את העתיד! ובגלל שכך, אני מקווה שניראה ספרים נוספים מפרי עטה של הגברת חיותה כצנלסון.
לתשומת לב הקוראים אפילו שם הסופרת "חיותה" יש בו את המילה " ח י י ם ".
ממליצה על הספר משום שהכתיבה מאוד מזמינה, פשוטה, צנועה ונוגעת בנימים של כל יהודי וגם לא יהודי.
לי יניני


















