כמורה, בכל שנה אני פוגשת את חג הסיגד דרך שיחה או פעילות שמארגנות תלמידות בנות העדה האתיופית או בית הספר עצמו. עם זאת, רק לעיתים רחוקות אני נחשפת באמת לסיפורי העלייה מאתיופיה. תמיד שיערתי שמדובר במסע קשה ונורא, כפי שידע העם היהודי לאורך ההיסטוריה - אך הקריאה בבכי הגירפה נתנה לדברים צורה, עומק ומשמעות גדולים בהרבה ממה שדמיינתי.

הספר מספר את סיפורה האמיתי והכואב של וודיטו, נערה אתיופית המשתייכת ל״ביתא ישראל״ - כינויים של יהודים בפי אתיופים נוצרים. הסיפור מתחיל בילדותה בכפר, ממשיך בבריחתה של המשפחה למחנות הפליטים בסודן, ומתאר גם את חטיפתה, החזקתה כשפחה ועוד זוועות שוברות לב .

זהו ספר רגיש ומטלטל, שמעניק הצצה אנושית לסיפורם של יהודי אתיופיה, ולכמיהה העמוקה, המולדת, להגיע לאדמת ארץ ישראל בכל מחיר. הסיפור כתוב בטון אישי וייחודי שמקשה עלייך לא להזדהות עם ווידיטו. הקריאה הייתה מרתקת, וסיימתי את הספר בישיבה אחת. זהו ספר מעורר מחשבה והשראה, שמרחיב את הלב ואת התודעה.

מומלץ מאוד.

ג'ודי אורון מחברת הספר כותבת את סיפור הישרדותה והצלתה של וודיטו נערה אתיופית העושה את דרכה יחד עם משפחתה למחנה פליטים בסודן. שם הם ממתינים ליום בו יעלו ארצה.
וודיטו ואחותה לווטה הצעירה ממנה מופרדות ממשפחתן לאזור אחר במחנה, ולילה אחד הן נלקחות ביחד עם פליטים אחרים חזרה לעבר הגבול האתיופי.לאחר מסע קשה במדבר
וודיטו נאלצת להשאיר את אחותה שחלתה אצל קרובים, ומבטיחה
לשוב ולקחת אותה.
היא יוצאת אל העיר בתקווה למצוא אנשים שיעזרו לה ולאחותה לעלות לישראל, לבנתיים היא נאלצת לעבוד כנושאת דליי מים ואחר כך כמשרתת ולבסוף כשיפחה שכל אלה מלווים בהשפלה ועבודת פרך
כל העת היא מסתירה את זהותה ומצהירה כי היא נוצריה,
וזאת כדי לשמור על חייה ,ובתקווה שיום אחד תוכל לברוח
ולהתאחד עם משפחתה. כך עוברות להן 4 שנים של סבל גופני ונפשי ללא קרן אור ,עד שג'ודי אורון שהיא פעילה למען יהודי אתיופיה מאתרת את וודיטו , מצילה אותה ולבסוף מאחדת אותה עם משפחתה בישראל.
זהו סיפור בלתי יאמן של נערה צעירה ששרדה כנגד כל הסיכויים-מומלץ

ספר עוצר נשימה,
מספר על בחורה אתיופית שמאבדת קשר עם משפחתה,
בזמן מסעה לעליה לארץ ישראל.
ספר ממש עצוב,נוגע ללב ומומלץ,אהבתי.

אני לא נתקלתי בספרים רבים (ספרותיים , לא הסטוריים) המתארים את הקשיים של יהדות אתיופיה.
כשהגיעה העליה מאתיופיה במבצע שלמה הייתי חיילת. אני זוכרת את העיתונים והתמונות
ואת ההרגשה של ״להיות גאה בעמינו, בממשלתינו שביצעה מבצע מדהים שכזה. התחושה שישראל חזקה ותגיע לכל מקום להציל את העומדים בסכנה. ובספר הזה התבררה עד כמה הסכנה היתה גדולה ומוחשית. ביתא ישראל - יהודי אתיופיה חיו בתנאים קשים במדינה נכשלת.
המשטר האתיופי התעלל בהם, האוכלוסיה האתיופית גידפה והוקיאה אותם.
הספר מצליח להעביר את הקושי, הגעגוע, הכאב שחוו יהודי אתיופיה.
כאבתי את כאב הגיבורה, אפילו רציתי להכנס לספר לעזור ולכוון אותה בדרכה.
הספר לא עבה, זורם וקל לקריאה. סיימתי אותו ביומיים.
בהחלט נתן עוד זווית על הקהילה המיוחדת הזו.
מעריכה שבעתיים את הדרך שעשתה יהדות אתיופיה להגיע לארץ. לא פשוט להגיע מארץ נכשלת
לארץ זבת חלב ודבש (-:

הספר אומנם קצר ותמציתי, בסיפור חיים אין על מה להתפלסף, הספר מעולה ומיוחד מכל הבחינות ורק לכן סיימתי לקרוא בו ביומיים, לומדים המון דברים שלא ידעתי על האתיופים ובזכות מידע זה אני מורידה כובע בפניהם, גיבורים ואצילי נפש ממש כך אפשר להגדירם. כואב לחשוב שקבלנו אותם בצורה הכי שלילית לעומת קבלת העולים מחבר העמים, לא ברורה לי האפליה, הם אלו שהיו זכאים לטיפול הכי רגיש ומסייע במעמד שבו עלו ארצה ואנחנו עשינו בדיוק את ההפך. הספר מלודרמטי רגיש ומטלטל, כתוב בקיצור ולעניין. לא להחמיץ זהו ספר חובה לכל אחד מאתנו.

לפני כמה שנים, במסגרת התנדבות, לימדתי לבגרות חמש נערות אתיופיות, כולן עולות חדשות, בין חצי שנה לשנה בארץ. בשבילי זו הייתה הפעם הראשונה שיצא לי להכיר מקרוב עולים מאתיופיה, וזו הייתה חוויה יוצאת דופן. אומנם באתי כדי ללמד את הבנות מקצועות לבגרות, אבל במקביל הן לימדו אותי על החיים באתיופיה, המנהגים, ההבדלים שבין האזורים השונים והמעמדות השונים ואפילו כמה מילים. הרבה פעמים הן סיפרו לי על הקשיים שמלווים אותן בחייהן החדשים בישראל ועל הספק געגוע ספק לא, לארץ מולדתן. בשלב כלשהו השיעורים פחות ופחות עסקו בהכנה לבגרות ויותר בחייהן האישיים. הבנתי שלמרות שמהרבה בחינות הן היו תמימות מאוד, הן מהר מאוד ויתרו על הסיכוי להשתלב בחברה הישראלית. וכך, מידי שבוע ניסיתי להפיח בהן תקווה ולהראות להן שעם הרבה רצון אפשר להצליח. האמת? הייתי מאוד סקפטית לגבי שטיפות המוח שעשיתי להן, אבל קיוויתי שאיפשהו אחרי שנה אולי משהו יכנס למישהי לראש... לימים, פגשתי שתיים מהן והסתבר לי שבזכותי (!) הן לא ויתרו והשלימו לתעודת בגרות מלאה בתקווה להמשיך וללמוד קורס מקצועי כלשהו. לא הייתה מאושרת ממני :)

לאורך כל הקריאה בספר לא יכולתי שלא להיזכר בחמשת הבנות הללו, והסיפור הזה נגע לליבי יותר ממה שחשבתי, כנראה בגללן... אני ממליצה לכל אחד לקרוא את הספר הזה. רובנו לא מכירים את החברה האתיופית, שהיא חלק מהחברה הישראלית, וזו לדעתי הזדמנות להציץ ולהכיר קצת יותר מקרוב את סיפור עלייתה, ואולי גם להיות יותר סובלניים כלפיה.

התלבטתי קשות בציון הספר בין "טוב" ל"בסדר" והחלטתי בסוף על האחרון וזאת לטובת קוראי הביקורת בסימניה.
הסיפור הוא על נערה מקהילת ביתא ישראל (יהודים על פי הגדרתם והגדרת חלק ניכר מהרבנים), אשר נקלעת למערבולת ארועים תוך כדי בריחה מאתיופיה לכיוון ישראל.
ארועים במחנה מעבר בסודן גורמים לנתק בינה ומשפחתה והיא עוברת תלאות קשות שראוי לקרוא.
ניצול מחפיר, אונס עבודה כמשרתת ללא שכר ועוד.
תמונות קשות של אנשים הנמצאים בקשיים עצומים ובמצב זה הם מנצלים ומדכאים חלשים מהם. קשה להאמין.
סיפור ההצלה שלה מופלא וקשור לאותו משפט בנאלי "כל ישראל חברים זה לזה". או אולי המחויבות שלנו כמדינה להציל ולשמור על עם ישראל.
הספר מבטא את האופי המופנם של העדה האתיופית: כתיבה ותגובה מופנמת, במידה רבה מינורית.
גם החוויות הקשות ביותר שאם חלילה היו מועתקות לאזור אחר, נסיבות אחרות או ללאום אחר, היו יוצרים פואמות, אפוסים ורומנים גדולים, מתוארות בשפה מצומצמת.
לכן אפקט הספר בא לאחר הקריאה.ככל שחושבים עליו יותר , מבינים את עוצמת הטראומה של הבחורה, ותעצומות הנפש שאספה כדי לשרוד, לייחל, להאמין ולחתור ליעדה לצאת מאתיופיה לישראל.
הספר הוא בעצם קתרזיס לשיחרור חלק מהחוויות הקשות.
טבעי כי סגנון הכתיבה הוא טכני או נראה כדוח על הארועים זה דומה לילד שמגיע מבוהל ובעצם הרגע הראשון יש רק תיאור קצר על משהו שקרה לו.
היא כותבת כי הסיוטים עולים בה דווקא בישראל, בסביבה תומכת ועוזרת בחיק משפחתה הביולוגית והמשפחה שהצילה אותה.אולי כאן היא יכולה לקבל כוחות ולהתמודד עם משמעות הארועים.
מי שמוכן להתמודד עם סיפור כתוב טוב ובעל משמעות לכותבת ולתרבות שאנו עוברים לידה ולא מבינים אותה כל כך.( אבל כמובן שאנחנים מסווגים אותה), הספר הוא טוב ובעל משמעות.

ספר טוב! סיפור עלייתה לארץ של אתיופית יהודייה. ספר לא קל, הזלתי דמעות ...
לדעתי חובה לקרוא כדי להבין איזה דרך קשה עברו יהודי אתיופיה בדרכם לארץ ישראל.

וודיטו נערה אתיופית שהיא ומשפחתה ניסו לעלות לארץ ישראל מאתיופיה.
מסעם הקשה והמפרך החל, נסיונותיהם להסתיר את היותם יהודים (כינו אותם "פאלשה" אנשים אשר עושים עין רעה ומטילים קללות).
וודיטו בשלב מסוים מאבדת את משפחתה ועוברת תהפוכות ותלאות בדרכה ומנסה תוך כדי כך להסתיר את יהדותה.
הספר נוגע ללב וכואב, זהו סיפור הישרדות.