ביקורת ספרותית על כמיהה לעדן מאת נעמי רגן

---

הסיפור "כמיהה לעדן" של נעמי רגן, שמשקף גם סיפורים שקורים במציאות,קראתי לא מזמן סיפור על בעייה דומה בעיתון, כולל בתוכו שלושה סיפורים מקבילים על נשים שנולדו לתוך החברה הדתית חרדית,שכשמה כן היא: לצד הדברים היפים שבה -שמירה על הצביון המסורתי והדתי של החיים היהודיים בעיירות באירופה מדורי דורות,כדי לשרוד כיהודים, ערך השבת, גמילות חסדים,עזרה לזולת ועוד, היא דרך המלאה בחרדות,סייגים ואיסורים,דרך של כיוון ידוע ומתוכנן לצעירי הקהילה, במיוחד לבנות,ואוי למי שחורג ממנו, הרי הוא מודח מן הקהילה ופוגע גם בסיכויי בני משפחתו לכבוד מן הקהילה.
הסופרת מתארת נשים אמיצות ואינטלגנטיות, שרוצות להגשים את עצמן במיצוי יכולתן האישית כמו שרה-חווה שרוצה להיות סופרת, כמו רוז שבורחת משידוכים כפויים,ומגשימה עצמה בתור צלמת מוכשרת, וכמו רבקה, שמחפשת את ייעודה,ולא מוכנה לקבל את הדרך שכופים עליה הוריה בתבנית המקובלת בעולם החרדי. הנשים לא רואות פתרון אלא לברוח מבית ההורים המגונן,ועם זאת לשלם מחיר כבד תמורת עצמאותן - ניתוק מהחברה בה חיו, ונסיונות לשרוד בחיים החדשים כדי להגשים את עצמן.אבל עם כל הקשיים הן לא חוזרות לעולם הישן, אלא פורצות דרך ,ומבטאות את הרצון להכרה ולשוויון כנשים מצד החברה.
ספר מעניין, המשקף במידה רבה את השקפתה של הסופרת,שמתארת בפרטי פרטים את חיי הקהילה הדתית כנראה מתוך היכרות אישית,וקוראת תגר על הסגירות הקיצונית,וגם מציגה את ההתמודדות הקשה בעולם החילוני,ואת הרעיון שאמונה דתית לאו דווקא קשורה לאורח חיים זה או אחר,ויש לתת אפשרות להתבטא, כל אחד בדרך האישית שלו.
ספר טוב ומעניין. כדאי לקרוא.

» ביקורות נוספות של ליזה
» ביקורות נוספות על כמיהה לעדן